Showing posts with label מסעדות בלונדון. Show all posts
Showing posts with label מסעדות בלונדון. Show all posts

Tuesday, 24 September 2013

סושי וחזרתי!

אני יושבת מול מסמך ריק וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו הוא כמה התגעגעתי! התגעגעתי לצאת למסעדות, לצלם, לחוות, לטעום ולהריח, לפטפט עם מלצרים ובעלי המקום, לחשוב מה יהיה מקורי ומעניין לאכול ולכתוב עליו...אז הנה, חזרתי, אחרי היעדרות ארוכה (מדי!) ואחרי המון פניות לשוב ולכתוב, הנה אני פה. 

ממה אתחיל? כמובן שיש צורך בהסבר קצר לאן נעלמתי ומה עשיתי בכל התקופה בה לא כתבתי- במילה אחת- אמא. את תחילת ההריון שלי ביליתי בשינה, ולאחר מכן פשוט לא היה לי חשק להתחיל ולחקור מקומות אלא פשוט ללכת ולאכול באותם המקומות המוכרים והטובים. וכן, גם אני חטאתי באמירה הידועה "בא לי לאפה". לאחר הלידה של פיצקוש לא מצאתי את הזמן והחשק כדי להתלבש יפה, להיכנס לרכבת ולנסוע למסעדות המדהימות שיש בלונדון. אז למה עכשיו אני חוזרת? כי יש לי קצת זמן בין הגן של פיצקוש לשאר עיסוקי, ולמה לא לחזור לתחביב ישן וכיפי?

ספטמבר הוא חודש רווי שמחות במשפחה הקטנה שלנו. יום ההולדת שלי ושל פיצקוש וגם יום הנישואין שלי ושל האהוב. בנוסף לכל אלו גם חגגנו את ראש השנה עם הגעתה של אמא שלי לביקור בלונדון. מי אני שתפספס הזדמנויות כל רבות לחגיגות?הזמנתי לכולנו מקומות מבעוד מועד (חודש וחצי מראש)  לארוחה באחד המקומות החדשים היותר מדוברים בתקופה האחרונה "סושי סמבה". אני יודעת שלרבים מכם השם מוכר ואתם מגחכים ואומרים "בישראל המסעדה הזו קיימת כבר עשור" או "שוב סושי?" "נו זו המסעדה של הבחור הישראלי הזה....". נכון- גם בתל אביב ובנקודות מרכזיות בארה"ב יש סניף של הרשת הזו (ניו יורק ולאס וגאס), אבל יחי ההבדל הקטן. 
במסעדה הניו יורקית טרם הייתי, ובזו הישראלית הייתי בתקופת ההרצה בחודש הראשון, ולא זכורה לי חוויה מרנינה במיוחד. אבל, וזהו אבל גדול, הסניף הלונדוני לוקח הרבה מסעדות בכיס הקטן. ממש כמו שמתארים לבחור בחורה שרוצים להכיר לו - יש ל"סושי סמבה" את כל הקריטריונים לשידוך מוצלח:
המיקום:מרכזי, הנוף: מהמם עד מטריף, נגישות: הטיוב במרחק של כמה מטרים מהמסעדה, אווירה: שיקית ואורבנית. מה כל כך ייחודי? זינוק מהיר במיוחד במעלית אל הקומה ה38 של Heron Tower , והאוכל הכל כך מיוחד שמגישים פה. שילוב מנצח של אוכל יפני פרואני וספרדי נשמע קצת מוזר, אבל מי אמר שנישואין בין עדות שונות הם לא מעניינים?
כפי שכבר ציינתי, את המקומות הזמנתי כחודש וחצי מראש, וגם אז לא היו מקומות לארוחת ערב וגם לא לצהריים, כך שמצאנו את עצמנו בשעה 15:30 אחרי חוג השחייה של פיצקוש בדרכנו לעיר, חמושים ברעב (כלור תמיד גרם לי לתחושת רעב מתקדמת) והרבה התרגשות בלב - הרי הרבה זמן לא יצאנו למסעדה עם הייפ כזה.


קיבלנו את התפריטים. אמא שלי לא ממש מבינה מה היא עושה במסעדה בה אוכלים סושי, האהוב עסוק עם פיצקוש שמפלרטט עם כל המלצריות והמארחות ורק אני עסוקה בלהבין מה יותר מגניב ושונה ממה שאכלתי במקומות אחרים מבלי לקרוע את הכיס (משימה די קשה). קיבלתי אוטוריטה מוחלטת להזמין מה שבא לי!. העיקרון של "סושי סמבה" הוא צלחות חלוקה ושאין סדר למנות- מה שמוכן יוצא. עבור שלושה אנשים רצוי להזמין 2 מנות פתיחה, 2-3 מנות אמצע ועיקרית אחת. קראתי למלצר ופשוט אלתרתי בין הרצון העז שלי לגיוון, לבין החששות של אמא שלי מפני דגים נאים מגולגלים באורז, לבין אוכל שגם פיצקוש יוכל לדגום, ומשהו משביע לאהוב שטוען שסושי זה לא אוכל. כל הסיפור היה די מתיש אבל לבסוף הצלחתי לאזן בין כל הבקשות מסביב.

שנתחיל? למנות פתיחה הזמנתי שרימפס טמפורה ברוטב ספייסי מיונז ופיטריות כמהין שחורות (13 פאונד). המנה כללה המון שרימפסים כך שלא היו ספקות ולא היו מבטים מצטלבים בין כל החולקים המקרבים את הצ'ופסטיקס לצלחת שוב ושוב. גם הפיצקוש זכה לטעום שרימפס לראשונה בחייו ונראה שיש לנו עסק עם חובב טעמים מגוונים ומיוחדים.


מנת הפתיחה שהרטיטה את עולמינו היתה ריבועי חזיר מזוגגים ברוטב תפוזים ובצל סגול מוחמץ מונח על עלה חסה(12 פאונד). ניתן היה להבחין במלח הגבישי ותשומת הלב לפרטים בהכנה של הביס המושלם הזה. אי אפשר באמת להתחיל ולקחת ביסים קטנים ממנה שהיא בגודל ביס שפשוט מפוצץ בטעמים, אז חבל לבזבז זמן בניסיון להנדס את הנגיסה הבאה בכל פעם.


תוך כדי שאנחנו יושבים, אנחנו שותים ומתענגים מבקבוק ברוט שמתפצפץ בפה בדיוק כמו שברוט אמור לעשות, ומבלי להכביד בטעם. באופן אישי, מעולם לא הסתדרתי עם השילוב בין אוכל אסייתי ויינות, ולכן ויתרתי מראש על יין בארוחה הנוכחית. מיותר לציין שהכוס שלי נראתה כאילו שאני לא שותה בכלל, משום שהמלצר עט לכיווני עם כל שלוק ששתיתי. קצת מטריד אבל מתישהו הוא הבין שהוא קצת מציק.....
מנת פתיחה נוספת היתה גיוזה(12 פאונד). יש לומר שזו מנה די משעממת שלא היתה שונה בהרבה מגיוזות אחרות שיצא לי לטעום במסעדות פחות מרשימות או במסעדת רחוב סינית שמכבדת את עצמה ומכינה דמפלינג כמו שצריך. חביב, אך לא יותר מזה.


גולת הכותרת היתה המנה העיקרית של אחר צהריים לבבי זה. על מגש ועליו אבנים לוחשות הוגשו 3 נתחי בשר שנצרבו במידה הכי מדויקת שראיתי בתקופה האחרונה. אלו היו נתחי ריב- איי, נקניקיית צ'וריסו אדמדמה ונתח נוסף של ראמפ סטייק (42 פאונד). הבשר לא היה שומני כלל, אלא היה רך ונימוח. על הפלטה הוגשו רוטב צ'ימיצ'ורי, עלים ירוקים מוקפצים, פרורי לחם מטוגנים (בשביל הקרנצ'), סלט עגבניות ופלפלים ובנוסף תבשיל שעועית חלומי. מיותר לומר שהפלטה חוסלה במהירות הבזק. אמא שלי ליקקה את האצבעות, האהוב לא הניח לשנייה את המזלג (וזה קשה כשיש ילד בן שנה לבדר /לרדוף אחרי/ להאכיל וכד'), והפיצקוש ביקש עוד ועוד צ'וריסו למרות החריפות.

בסושי סמבה הפרזנטציה מנצחת ועם כל מגש סושי שעבר לי מול העיניים (והיו המון כאלו) החשק לסושי רק הלך וגבר. מכיוון שישבתי בחברה לא אוהדת סושי הזמנתי את הרולים הפשוטים ושדמה היה לי שיתקבלו בברכה יחסית. רול אחד של טונה אדומה עם קרנצ' (12 פאונד) ושני הנד רול שרימפס טמפורה עם ספייזי מיונז, פטרוזליה ובצל סגול (13 פאונד). ההפתעה היתה שההנד רול לא היו מגולגלים באצה אלא במה שהיה נראה כמו חביתה דקה דקה ושקופה. מעדן!!! מיותר לציין שכולם כולל כולם ליקקו את האצבעות?!?



את המתוק בפה חייבים לסיים עם קינוח. המלצר המליץ מאוד על עוגת גבינה (13פאונד). כמה כבר אשר לחדש עם עוגת גבינה....הרהרתי ואמרתי נו בסדר. שוקולד לא בא לנו (כבד) וכל מיני פודינגים שפונים לקהל האנגלי גם לא עושים לנו את זה. מה אמרתי קודם על פרזנטציה? בטח דמיינתם שוב משולש עוגת פירורים, ממש לא במקרה הזה. יצירת האומנות אה אופס... עוגת הגבינה הונחה על השולחן ויראי כבוד שכמותנו בהינו בה במשך דקה ארוכה. העוגה עצמה הונחה בתוך כדור סוכר מנופח שהונח על הר פירורים ממותקים, גלידת וניל , ג'לי תות, טפטופי גרניטה וגרידת תפוז מעודנת.


היה לא זול אבל כל כך שווה את המחיר. ארבעתנו נהנינו בצורה בלתי רגילה, חוויה קולינרית מהשורה הראשונה וכל זה עם מעט מאוד ציפיות מראש. מומלץ מאוד למי שמוכן לרענן את חלל הפה עם המון טעמים חדשים ולמי שאינו סובל מפחד גבהים (:
  
Heron Tower
Bishopgate 110
 London EC2N 4AY
Tube station: Liverpool st

Friday, 16 September 2011

למוניה- היוונייה הגדולה שמחה


היוונייה הגדולה שמחה

נכון שאין כמו המסעדה השכונתית, זו שקרובה לבית, שמכירים את המלצרים ויודעים מי חביב יותר ומי פחות...שלא משנה מתי למה וכמה, תמיד כיף לאכול שם? אז ככה אנחנו מרגישים במסעדת Lemonia.
Lemonia- מסעדה יוונית שגיליתי באינטרנט כשחיפשתי מסעדת גריל/ בשר, או במילים פשוטות "שיפודיה".

16:30: חיפוש מסעדה באינטרנט מביא תוצאות חיוביות - המסעדה נמצאת ממש ליד הבית (יש!) ולא צריך  לנסוע בטיוב (יש! יש!)
16:35: יש להם מקומות פנויים להיום בערב (יש! יש!יש!) (בלונדון, לכל שטות צריך להזמין מקום מראש).
אני מודה, יש לי "שריטה" מסוימת בכל הנוגע לשיפודיות. אני מאוד מאוד אוהבת את הקטע שלהן, הריח עושה לי את זה, וכשכל זה מגיע יחד עם חומוס טוב, סלט מתובל כהלכה ושירות חביב ולא מתפלצן- אני אישה מאושרת.
19:30: יוצאת מהבית, אפילו בלי תיק, האייפון בכיס, לדרך.
19:34: נפגשת עם האהוב מחוץ לתחנת הטיוב הקרובה לביתנו, יש לנו עוד 3 דקות הליכה עד שנגיע.
19:37:מתרשמים ממגוון המדבקות על דלת המסעדה – של ZAGAT, ושאר אתרי/ספרי המלצות למסעדות.                                
אני מוכנה להסתער!
בכניסה מברכת את פנינו מארחת חייכנית ומקסימה שמלווה אותנו לשלוחן כשבידה צלחת עמוסה בזיתים, מקלות גזר וצנוניות. מדהים לראות שהמסעדה מ-פ-ו-צ-צ-ת! מלאה מקצה לקצה (וזו מסעדה ענקית) והמקום רוחש ומלא חיות- ממש כמו טברנה יוונית אמיתית. מעבר לשולחנות לזוגות או לרביעיות, יש גם שולחנות עגולים שיכולים להושיב סביבם כ-10 אנשים, ונראה שהמסעדה מברכת הגעה של חבורות גדולות , בין אם למסיבת יום-הולדת או אירוע חגיגי אחר, ולא מנסה "לשמור מקומות" עבור זוגות שרק באים לאכול והולכים. כל המלצרים במקום הם גברים, מבוגרים, חייכניים ונחמדים, דבר שדי קשה להיתקל בו בין שאר המסעדות בלונדון שבהן יש לרוב מלצרים/יות צעירים/ות ונרגנים/ות.

19:40: תוך כדי נשנוש הזיתים, מנסים לגבש החלטה מה להזמין. בתפריט יש מבחר אדיר של מנות פתיחה  ושל מנות עיקריות כמו: סוגי דגים, פירות-ים, שישליק (שיפודים), בשר בגריל, בשר בבישול ארוך וכו' וכו'.

ההחלטה החשובה הגיעה ועימה המלצר החביב- לראשונות הזמנו צלחת חומוס (£4.85), פיתות (£1) וצזיקי (£4.85). כל מי שחי בחו"ל יודע שחומוס טוב הוא קשה להשגה. עכשיו, לא אתיימר ואומר שאני כזו מומחית גדולה לענייני חומוס, ובטוח יהיו כאלו שיקטלו אותי לגמרי עכשיו, אבל- החומוס בלמוניה טעים. יש לו טעם של חומוס! (ולא של חול/ ממרח לא ברור עם גושים הזויים), השמן זית הולם אותו, וואלה, לא צריך לנסוע עד לאזורים של בני דודינו  בלונדון בשביל להשיג חומוס כמו שצריך.


גם הצזיקי לא מאכזב אותנו. החמיצות של יוגורט והלימון מרעננת את הפה ופותחת לנו את התיאבון לקראת הבשר שנמצא כרגע על הגריל ועתיד לנחות אצלנו בצלחת.


למנה העיקרית  הזמנתי "עוף אביב" (Spring chicken) (£12.50)- אני יודעת, זה נשמע די נורא כשמתרגמים את שם המנה מאנגלית לעברית, אבל למעשה מדובר במנה מאוד מוכרת ברחבי בריטניה, עוף צעיר בגריל- הבשר נימוח ועסיסי, וכמובן עם ניחוח הגריל שאני כ"כ אוהבת. כדי לא להתפרע לגמרי הזמנתי סלט לתוספת (ולא צ'יפס, אורז וכדומה) - אחרי הכל היה לי החומוס +הפיתות בהתחלה (:
20:00: נא לא להפריע... אני אוכלת עם הידיים וטעים לי!


האהוב הזמין שישליק כבש ואורז לתוספת (£14.00). הבשר היה כ"כ עסיסי, מתובל נכון ובאופן שלא משתלט על הטעם העדין של הכבש. גם הירקות שחצצו בין חתיכות הבשר היו טעימים בטירוף ולא הצלחתי להפסיק לאכול לו את הבצלים הצלויים, מה שנקרא- הצלחה!


20:30: קשה לי להיפרד מהצלחת שלי...היה לי כ"כ טעים שהייתי מוכנה לחזור על כל זאת שוב...
לקינוח החלטנו להתפרע עוד טיפונת והזמנו משולש בקלאווה (£3.85) אחד לשנינו ואספרסו כמובן (£1.70). לפני שהגישו לנו את הקינוח הניחו על השולחן שני ריבועי רחת-לקום, עם המון המון אבקת סוכר עליהם. אני אוהבת רחת- לקום ומסוגלת לחסל קופסאות- מזל שיש רק שניים.


הבקלאווה הונחה על השלחן והאהוב בא לחתוך ממנה בשיא הנונשלנטיות, רק שאני זעקתי זעקה קטנה של "רגע- חצי חצי!" אני קצת רכושנית בקינוחים...אני לא יודעת להשוות את הבקלאווה הזו למקומות אחרים, אבל מבחינתי היא הכי טעימה בעולם. בצק העלים קראנצ'י ונימוח בו-זמנית, הפיסטוקים טריים, והדבש מתוק מתוק מתוק. עונג.

אני חושבת שכבר הבנתם שאני ממליצה בחום על מסעדת למוניה, ואם רגשות האשם לא נותנים לכם מנוח אז תמיד אפשר לצאת לסיבוב ב-PRIMROSE HILL, הגבעה הכי גבוהה בלונדון שנמצאת 2 דקות הליכה מהמסעדה, לטפס וליהנות מהנוף המרהיב.


עכשיו אפשר לקפוץ כדי להוריד את האוכל (:




איך להגיע?
Tube: Chalk Farm
89 Regents Park Road
NW1 8UY
London
+44 (0)20 7586 7454
** טיפ קטן וחשוב- רואים את פסי הרכבת במפה? יש מעליהם גשר שמשום מה לא מופיע בשום מפה שמקצר פלאים את הדרך למסעדה.








Sunday, 11 September 2011

איטלקיה- משנות ה-80 באהבה

משנות ה-80 באהבה

יש את הימים האלה שפשוט לא מתחשק לבשל, אין השראה,לא זכרתי להפשיר בשר (ששש...לא לספר שאני לא הולכת כל יום לקצב וקונה בשר טרי)  או שסך הכל בא  לנו לצאת מהבית ולאכול אוכל פשוט, מהיר וזול. בדיוק בשביל מצבים מסוג זה נחמד שיש מסעדות עם אוכל טוב, שקרובות לבית ושלא צריך לחשוב יותר מדי או להציץ בחשבון הבנק לפני שיוצאים מהבית. יום שבת האחרון היה יום שכזה.
12:30: קבענו לארוחת צהריים עם זוג חברים, הם הבטיחו לי מסעדה איטלקית שלא תאכזב אותי.                 אנחנו עוד נראה...

14:00: אנחנו בגולדרס גרין, השכונה הישראלית/יהודית ה"אייקונית" של לונדון. המסעדה המדוברת היא "לארטיסטה" - מסעדה איטלקית שמבחינה חיצונית מצליחה להזכיר לי מזללת שיפודים מוכרת ואהובה עלי במיוחד בארץ שבה המוכר צועק עלי אם אני רוצה  שיפוד אחד או שניים ושאקח את הפיתות מהארגז שליד המקרר משקאות. "לארטיסטה" נמצאת מתחת לגשר הרכבת (מקביל למזללות בארץ שנמצאות בתחנות דלק) ולכן אנחנו בוחרים לשבת במרפסת המקורה, אחרת, מזהיר אותנו החבר שבכל פעם שהרכבת עוברת, האוכל בצלחת רוקד והרעש פשוט בלתי נסבל! לכן, נשב במרפסת, שם לפחות יש אוויר ופחות רעש שמתגבר בחללים סגורים.


14:05: קצת הלם מכמות המנות השונות בתפריט...
יש חוק לא כתוב: ככל שיש בתפריט יותר מנות כך צריך לשקול את הישארותך במסעדה ועל אחת כמה וכמה אם בתפריט מופיעות גם תמונות אז יש לנוס על נפשך!  למזלי הפעם לא היו תמונות ואני מנסה לשכנע את עצמי שהאוכל חייב להיות טוב, כי החברים כבר יודעים עם מי יש להם עסק. התפריט כולל מבחר מכובד  של מנות פתיחה קרות וחמות, פסטות, פיצות, ובשרים לעיקריות. בעיקר אפשר להתבלבל בקלות ולא ממש לדעת מה מתחשק להזמין.
החלטנו לחלוק בינינו 3 מנות ראשונות ומנה עיקרית לכל אחד, ויתרנו על יין כי יום לפני היה לחבר יומולדת ושתינו שם מספיק בשביל כמה ימים, ואין כמו מים- השמפניה של הטבע, רק מהברז.

במזללה האיטלקיה הקטנה  של לונדון יש שואו שלם סביב הבאת האוכל לשולחן. לא רק שאני עיכבתי את כולנו מלאכול כי צריך לצלם (עבורכם קוראים יקרים) אלא שגם צוות המלצרים עט על השולחן באדיבות איטלקית חביבה בהצעות של תוספת פלפל שחור, עוד שתיה, ואם במקרה משהו חסר למישהו. בנוסף, ציפור קטנה לחשה לי שאם אומרים למלצר שיש למישהו מיושבי השולחן יום-הולדת אז יש חגיגה שלמה במסעדה. כל המלצרים יצאו במצעד שכולל תופים ומצילות וישירו "יומולדת שמח" במבטא איטלקי כבד. כל כך רציתי לומר למלצר שגם לי וגם לחבר היה יומולדת באותו השבוע... אני מאוד אוהבת את השטויות האלה אבל ריחמתי על החבר שהיה שרוי בחמרמורת קלה מליל אמש (: הסתפקתי בזיכרון משותף לי ולחברותי מלפני כמה שנים ממקום בתל אביב שבו הברמנים עומדים על הבר ורוקדים לצלילי "יומולדת שמח" בקצב מזרחי. קורע!

14:30 מנות הפתיחה בידינו... הן ענקיות- בהחלט נותנות תמורה נאה עבור הכסף וטוב שהחלטנו לחלוק. המנה הראשונה הראשונה שלנו, Antipasti Italiano, צלחת מלאה כל טוב של נקניקים (לא כשרים), זיתים, חמוצים ומיני בצלצלים (£7.20) סיפקה את הסחורה וחוסלה באותה מהירות בה הגיעה לשולחן.
בנוסף הזמנו Insalata Primavera – פרוסות לחם איטלקי עם גבינת עיזים מותכת וסלט ירוק עם עגבניות מיובשות(£6.80). אולי הלחם יכול היה להיות טיפה מיוחד יותר, אבל הגבינה פיצתה על כך, בטעם עדין ומעניין שהשאיר אותנו מרוצים. מנת הפתיחה השלישית שהזמנו היא ,Tricolore צלחת פשוטה של פרוסות עגבניה, אבוקדו ומוצרלה. אין לי  המון מה לומר על המנה הזו- כי היא סה"כ פרוסות של ירקות, אבל למוצרלה לשם שינוי היה טעם, בניגוד למוצרלה מהסופר או ממסעדות שלא ממש משקיעות בסועדים שלהן שיש לה בעיקר טעם של מים עם מעט טקסטורה.



15:00 מצעד המלצרים  מגיע בגאון לקראתנו חמושים במנות העיקריות שלנו. כולם פרט אלי הזמינו פסטות ואילו אני החלטתי על שניצל עגל. יש כמה סיבות לכך שאינני נוטה להזמין פסטות במסעדות איטלקיות: 1) תמיד מגיע הר של פסטה שאני לא יודעת איך להתמודד עם הגודל שלו, ויותר מחצי מנה נזרקת לפח. 2) אחרי שהייתי באיטליה הבנתי שפסטה אמיתית אוכלים רק באיטליה: פסטה אמורה להיות אוכל יומיומי וזול להכנה (על פי כל הסטנדרטים האיטלקיים), רק שבמסעדות, שכחו מ"עיקרון הפשטות", ואו שמפוצצים במחיר או שהתוצאה הסופית היא לא משהו.
בכל מקרה, עם הגעת המנות לשולחן שוב צצו שני מלצרים (נוסף למצעד שהזכרתי קודם), האחד רזה ובידו פילפלייה והשני שמנמן חביב עם מגרדת וגוש גבינת פרמז'ן. כולנו מתמסרים לטא'צ האחרון וקדימה לאכול. האהוב הזמין פסטה קרבונרה (£6.60) שלא היתה  מרשימה למדי מלבד גודל המנה. הבייקון לא היה קריספי מספיק והפסטה היתה מבושלת כמה דקות יותר מדי....(עוד סיבה לחוסר חיבתי לפסטה במסעדות).




ג' קיבל גם כן הר פסטה ברוטב שמנת וסלמון,£7.70)Tagliatelle al Salmon ), שעל פי ניקיון הצלחת שלו לאחר מעשה ניכר כי היה טעים כי המנה היתה ממש גדולה, כך שאם סיימת אותה, סימן שהיית ממש ממש רעב (או ששתית מספיק בערב קודם).




מ' הצהירה מהרגע שהתיישבנו על כוונתה להזמין את מה שתסתבר להיות המנה הטעימה בשולחן,  Tagliatelle Verdi ai Broccoli (£7.20) - פסטת ברוקולי ירוקה עם המון  ירק, מעט צ'ילי ושמן זית קליל שלא גורם לתחושות אשמה אדירות כמו רוטב שמנת למשל. המנה שלה הצליחה להרשים אותי בעיקר מהסיבה שהפסטה היתה מוכנה כראוי- לא מבושלת מדי וגם עם טעם מעניין שלא פוגשים בו בכל מסעדה איטלקית ממוצעת.




שניצל העגל (£9.10) שהזמנתי לא הרטיט את עולמי. הוא היה טעים, בגודל של הצלחת כמעט (וזו היתה גדולה) אבל יש לי תחושה שהבשר לא היה הכי טרי בעולם ושלא ממש השקיעו בתיבול הציפוי שלו. התאכזבתי מכך ששניצל היה בודד בצלחת הגדולה (אומנם שהוא מילא את כולה) מלבד 2 עלי חסה ופרוסת עגבניה - אולי אני מצפה ליותר מדי, ואולי עשיתי טעות שלא שאלתי אם השניצל מגיע עם תוספת כל שהיא, או שאולי זו היתה פאשלה של המלצר? זה בסדר לאכול שניצל, אבל מה עם איזה פירה תפו"א בצד? משהו?  היה חביב.. אבל לא נראה לי שאזמין את זה שוב, חבל.



15:45: זוכרים שכתבתי קודם על מסעדות שצריך פשוט לקם וללכת אם בתפריט יש תמונות להמחשה? אז הנה הגענו לשלב הקינוחים. תפריט הקינוחים הצליח להזכיר ל ג' את כיכר העצמאות בנתניה בעיקר בגלל כל הקישוטים והקונסטרוקציות המוזרות שניסו ליצור עם הגלידות והבננה ספליט...הזוי קצת (לשם הבהרה- ג' הוא נתנייתי במקור).
בעודנו מנסים להאבק במכונת הזמן ולהבין איך לפתע חזרנו לשנות ה-80 המוקדמות, (רק חסר שהחותלות שלי ירטבו בגשם ושאאזין לסינדי לאופר באוזניות של הווקמן), הזמנו עוגה שנקראת עוגת בנופי (£3.90), בתפריט המפואר העוגה הוצגה בקערת טרקוטה מושקעת, והשם של המנה הזכיר לי לטובה סיפורים יפים של חבר'ה שחזרו מהודו וניסו לשחזר את הטעם שהיה בגואה. בנוסף הזמנו מנה של כדורי קצפת במעטפת פריכה ורוטב שוקולד (£3.90). בואו נגיד ככה, הצלחה כבירה לא היתה שם במתחם המתוקים, לא שווה את הקלוריות וגם לא את הכסף. עוגת הבנופי ראתה ימים יפים יותר, וכדורי הקצפת הרגישו כמו תירוץ של המקום להיפטר ממלאי השמנת שלהם מימי "הקרמת" האוכל (גם כן מנהג של שנות ה-80). עדיף היה להישאר עם הטעם של האוכל מאשר של הקינוח. מזל שהאספרסו היה מצויין (יותר טוב ממקומות רבים בלונדון שלא ממש מצטיינים בתחום)!




לסיכומו של דבר, למרות כמה קטילות שלי, המקום מתאים מאוד לארוחות לא מחייבות, למשפחות עם ילדים ובעיקר אם מתחשק לאכול בזול ומהר. אני חושבת שאחזור לשם, רק שבפעם הבאה אכריז על יומולדת של מישהו (רק כדי להתפקע מצחוק) ואת הקינוח אעשה במקום אחר ששייך לעידן שנות ה-2000.


איך להגיע?
Tube: Golders Green
915-917 Finchley Road
Golders Green
London
NW11 7PE

020-87317501 

Saturday, 3 September 2011

פירות ים- ריק סטיין

דגים, זה מרגש אותי
 "אין דבר מרגש יותר מאשר דג שבושל בשיא הפשטות" (ר. סטיין)
ריק סטיין הוא אחד מהשפים "הבכירים" באנגליה ולמעשה הוא השליט הבלתי רשמי של עיירה קטנה בשם פדסטו (Padstow) שנמצאת במחוז קורנוול שבדרום אנגליה. לסטיין יש חמש מסעדות ועוד בייקרי, דלי, חנות למוצרי בישול ומזכרות ואפילו מלון. אי אפשר לחמוק משמו ופועלו של סטיין כשמסתובבים בעיירה הזו שעל שפת האוקיינוס האטלנטי, ואני,כמו שרק אני יודעת לעשות בטיולים, עושה את מה שבאמת חשוב והוא הלו"ז הקולינרי, מה שאומר, להודיע מתי הולכים ל"ביקור המלכותי" במסעדת פירות הים המפורסמת שלו.
בכל סופ"ש אחרון של אוגוסט יש באנגליה מה שנקרא "בנק הולידיי". תוספת של יום לסוף השבוע, מה שמאפשר לקחת חופשה נינוחה שגם מספיקים בה משהו. יצאנו לטייל במחוז קורנוול שבדרום אנגליה, איזור שמאופיין בנופים ירוקים להפליא, מפגשים דרמטיים של צוקים עם הים וכמובן המון אוכל ים משובח.



יום שבת, 18:00 חזרנו יחד עם ג' ו מ'  לצימר המקסים שלנו באמצע השום מקום, לאחר יום טיול מעולה. התארגנות מהירה וקדימה לדרך.

19:00 "תכנסי כבר לאוטו וניסע"... יצאנו לדרך!
19:30 אני כבר ממש מתרגשת- אנחנו בפדסטו, עיירה ממש חמודה והשם של סטיין מציץ מכל פינה! ממש האח הגדול. אמרנו ביי ביי לג' ומ'- הם לא אוכלים פרות ים- הפסד שלהם.

 ((:  צ'ק אין -העוקבים מבינכם אפילו הגיבו בזמן אמת


19:45: בכניסה מקבל אותנו מארח חביב, עם מבטא בריטי מוזר (לא לונדוני- אליו כבר התרגלתי), לקח לנו את המעילים (מה לעשות- פה כבר באוגוסט מרגישים את החורף מתקרב) והוביל אותנו למקומות שלנו על הבר. אני חייבת לציין שניסיתי להזמין מקומות למסעדה כשבועיים מראש, אבל משום שמדובר היה בסופ"ש  בו כל אנגליה בחופש, לא הצלחנו להשיג שולחן שאינו על הבר. לי אישית אין בעיה עם ישיבה שכזו- הרבה פעמים מקבלים פינוקים מהברמן, והרי זה משובח. המסעדה עצמה מעוצבת בפשטות אלגנטית. ריהוט עץ בהיר, מפות לבנות ותמונות שמתאימות למוזיאון לאומנות מודרנית על הקירות. בכניסה מקבל את פנינו קיר בקבוקי יין מרשים, אשר בין היתר מציג גם את ליין היינות של אדון ריק סטיין....האח הגדול כבר אמרתי?


עם קבלת התפריט אני נמלאת התרגשות וכמו ילדה בחנות ממתקים לא יודעת במה לבחור. אחרי אלימינציה מהירה של כל הצדפות למיניהן שאסור לי לאכול לצערי הרב, ראיתי שבעצם  מי שמככבים בתפריט הם הסרטנים והלובסטרים, וואו איזו חגיגה שתהיה פה היום! לא יכולה לחכות שיביאו לי את כלי המשחית - הפלייר לניתוץ השריון- אני מוכנה להזמין!  SHOOT
לפתיחה קיבלנו סלסלת לחמים וחמאה, ומנת פינוק מהשף, מעין כדורים קטנים של שרימפס עטופים בטמגו (חביתה יפנית) עם רוטב אסייתי מתקתק- טעים. הזמנו גם יין, סוביניון בלאן- שיתאים למנות שהזמנו (£24).
נראה לי שלא אכביר במילים לגבי המנה הראשונה שלי ופשוט תראו בעצמכם בתמונה. אין מילים בפי כדי לתאר את הפלא הזה. כמה פשוט וככה טעים. מדובר בסלט בשר לובסטר,שעועית ירוקה, אבוקדו וכבד אווז בתיבול שמן זית וחומץ בלסמי (£16.5).....אילו רק הייתי יכולה ללקק את הצלחת בסוף...
אין דברים כאלה- באמת


האהוב הזמין JAMON IBERICO, מנה שבתפריט מתוארת כ"נקניק החזיר המשומר הטוב בעולם"! ולפני שהוגש לצלחת- הואכל החזיר בלא פחות מאצטרובלים ותאנים ויושן למשך 3 שנים לפחות (£16.5). המנה מומלצת להגשה (ואכן קיבלנו את ההמלצה...) בתוספת כוסית יין שרי לבן מתקתק שטעמי המוסקט שלו משתלבים נהדר עם ניחוח התאנים של הנקניק (£4.35). אני חייבת לציין שהצלחת שהגיעה לא היתה הדבר הכי מושך לעין, וחבל שכך, משום שהטעם "נראה" אחרת לגמרי.



20:45: הוציאו את החצוצרות, הכינו את התותחים, המנות העיקריות בדרך!
מי שמכיר אותי יודע שאחד הדברים שאני יותר אוהבת הוא לאכול עם הידיים, ושסכין ומזלג הם רק בגדר המלצה. הזמנתי "סרטן צ'ילי בנוסח סינגפור", זהו סרטן שהוקפץ במחבת ווק יחד עם שום, ג'ינג'ר, צ'ילי וכוסברה (£24.5). בהמשך ההסבר בתפריט, כתוב שהמנה מיועדת עבור אלו שאוהבים לאכול עם הידיים ולהתלכלך באופן מגוחך (הכי אני). כשערכו עבורי את השולחן לקראת הגעת המנה שלי באמת לא הניחו סכו"ם אלא רק פלייר לפיצוח שריונות ומזלגון להוצאת בשר הסרטנים, אקסטרה מפיות וקערת מים חמים ולימון- הם באמת יודעים את העבודה פה.



כבר יצא לי לאכול סרטנים בכל מיני הזדמנויות, אבל הפעם הזו התעלתה על כולן. כמות הבשר בסרטן הוכיחה את נאמנות המסעדה לספק סחורה טרייה ובעונתה, התיבול היה מדוייק ואפילו עבור מישהי שאינה חובבת כוסברה כמוני, נוכחותה לא הפריעה כלל. התלכלכתי לכדי צחוק ונהניתי מכל שניה.
האהוב גם כן התפרע והזמין לובסטר. עכשיו, האהוב שלא כמוני לא באמת אוהב להתעסק עם אוכל, אוהב פשטות ובלי הצורך לחלץ את הבשר מבין הצבתות. גם לאנשים שכמוהו יש מענה! הלובסטר שלו הוכן בשיטה הקלאסית ("נוסח תרמידור") שחווה רנסנס כעת, בה השף "שולף" את בשר הלובסטר, רוקח אותו עם חמאה, שמנת, עשבי תיבול ומעט רוטב עגבניות, ובסופו של דבר מחזיר את הבשר לשריון. הבשר ממש נימוח ונמס בפה, ושם בכיס הקטן מסעדות שמציגות בגאון את הלובסטרים שלהם בקדמת המסעדה בטון של "תראו, אנחנו מוכרים לובסטרים". בצניעות ובכבוד רב לחומר הגלם מוגשת לשולחן מנה פשוטה אך יוקרתית שלא גורמת לסועד להתבאס ששילם ממיטב כספו (£39.5).



21:45 תחושת הניצחון והסיפוק מאכילת האוכל היא חזקה משאוכל לתאר. כל 2-3 ביסים אנחנו פשוט עוצרים ונותנים קריאות כמו: מממ...וואו...יאמ יאמ יאמ...מתי באים לפה שוב?! אילו רק היתה לי קיבה נוספת וחשבון בנק מנופח הייתי עושה הכל, שוב, מההתחלה.
21:50: החלטתי שבא לי לעשות סיבוב "אני בדרך לשולחן שלי" בכל המסעדה רק כדי לראות מה אוכלים בשולחנות אחרים, ותאמינו לי שגם עליהם החגיגה של סטיין לא פסחה. פלטות ענקיות של צדפות, שרימפס דגים וכל טוב הים שאפשר רק לפנטז עליו עד לפעם הבאה שנגיע למסעדה הזו.
21:55 לקינוח החלטנו לחלוק קרם ברולה (£8.5), הרבה חדש לא היה שם פרט לטעם המצוין של הווניל ובכך שהיה קליל מספיק לאחר ארוחה מכובדת. הקראסט של הסוכר היה BY THE BOOK והיה נחמד לטבול את בישקוטי האגוזים והשוקולד הלבן בקרם העדין. פינוק.



 כפי שציינתי בתחילה, אחת ה"הטבות" בלשבת באיזור הבר היא הפינוקים, ויחד עם האספרסו הגישו לנו צלחת צפחה שחורה ועליה טרפלס שוקולד וריבועי מרמלדה מסוכרים, תענוגות עד הרגע האחרון.



22.30: יצאנו מהמסעדה בדרכנו חזרה לצימר ומאותו הרגע אנחנו חולמים לחזור. היה מ-ו-ש-ל-ם, יום יבוא ובטוח שנחזור...כבר מתגעגעים.

 איך להגיע?
The Seafood Restaurant
Riverside, Padstow,Cornwall
Tel: 01841532700
 נ.ב
הייתי חייבת להוסיף עוד תמונה של המנה הראשונה המצויינת שלי!