Showing posts with label משפחתית. Show all posts
Showing posts with label משפחתית. Show all posts

Friday, 16 September 2011

למוניה- היוונייה הגדולה שמחה


היוונייה הגדולה שמחה

נכון שאין כמו המסעדה השכונתית, זו שקרובה לבית, שמכירים את המלצרים ויודעים מי חביב יותר ומי פחות...שלא משנה מתי למה וכמה, תמיד כיף לאכול שם? אז ככה אנחנו מרגישים במסעדת Lemonia.
Lemonia- מסעדה יוונית שגיליתי באינטרנט כשחיפשתי מסעדת גריל/ בשר, או במילים פשוטות "שיפודיה".

16:30: חיפוש מסעדה באינטרנט מביא תוצאות חיוביות - המסעדה נמצאת ממש ליד הבית (יש!) ולא צריך  לנסוע בטיוב (יש! יש!)
16:35: יש להם מקומות פנויים להיום בערב (יש! יש!יש!) (בלונדון, לכל שטות צריך להזמין מקום מראש).
אני מודה, יש לי "שריטה" מסוימת בכל הנוגע לשיפודיות. אני מאוד מאוד אוהבת את הקטע שלהן, הריח עושה לי את זה, וכשכל זה מגיע יחד עם חומוס טוב, סלט מתובל כהלכה ושירות חביב ולא מתפלצן- אני אישה מאושרת.
19:30: יוצאת מהבית, אפילו בלי תיק, האייפון בכיס, לדרך.
19:34: נפגשת עם האהוב מחוץ לתחנת הטיוב הקרובה לביתנו, יש לנו עוד 3 דקות הליכה עד שנגיע.
19:37:מתרשמים ממגוון המדבקות על דלת המסעדה – של ZAGAT, ושאר אתרי/ספרי המלצות למסעדות.                                
אני מוכנה להסתער!
בכניסה מברכת את פנינו מארחת חייכנית ומקסימה שמלווה אותנו לשלוחן כשבידה צלחת עמוסה בזיתים, מקלות גזר וצנוניות. מדהים לראות שהמסעדה מ-פ-ו-צ-צ-ת! מלאה מקצה לקצה (וזו מסעדה ענקית) והמקום רוחש ומלא חיות- ממש כמו טברנה יוונית אמיתית. מעבר לשולחנות לזוגות או לרביעיות, יש גם שולחנות עגולים שיכולים להושיב סביבם כ-10 אנשים, ונראה שהמסעדה מברכת הגעה של חבורות גדולות , בין אם למסיבת יום-הולדת או אירוע חגיגי אחר, ולא מנסה "לשמור מקומות" עבור זוגות שרק באים לאכול והולכים. כל המלצרים במקום הם גברים, מבוגרים, חייכניים ונחמדים, דבר שדי קשה להיתקל בו בין שאר המסעדות בלונדון שבהן יש לרוב מלצרים/יות צעירים/ות ונרגנים/ות.

19:40: תוך כדי נשנוש הזיתים, מנסים לגבש החלטה מה להזמין. בתפריט יש מבחר אדיר של מנות פתיחה  ושל מנות עיקריות כמו: סוגי דגים, פירות-ים, שישליק (שיפודים), בשר בגריל, בשר בבישול ארוך וכו' וכו'.

ההחלטה החשובה הגיעה ועימה המלצר החביב- לראשונות הזמנו צלחת חומוס (£4.85), פיתות (£1) וצזיקי (£4.85). כל מי שחי בחו"ל יודע שחומוס טוב הוא קשה להשגה. עכשיו, לא אתיימר ואומר שאני כזו מומחית גדולה לענייני חומוס, ובטוח יהיו כאלו שיקטלו אותי לגמרי עכשיו, אבל- החומוס בלמוניה טעים. יש לו טעם של חומוס! (ולא של חול/ ממרח לא ברור עם גושים הזויים), השמן זית הולם אותו, וואלה, לא צריך לנסוע עד לאזורים של בני דודינו  בלונדון בשביל להשיג חומוס כמו שצריך.


גם הצזיקי לא מאכזב אותנו. החמיצות של יוגורט והלימון מרעננת את הפה ופותחת לנו את התיאבון לקראת הבשר שנמצא כרגע על הגריל ועתיד לנחות אצלנו בצלחת.


למנה העיקרית  הזמנתי "עוף אביב" (Spring chicken) (£12.50)- אני יודעת, זה נשמע די נורא כשמתרגמים את שם המנה מאנגלית לעברית, אבל למעשה מדובר במנה מאוד מוכרת ברחבי בריטניה, עוף צעיר בגריל- הבשר נימוח ועסיסי, וכמובן עם ניחוח הגריל שאני כ"כ אוהבת. כדי לא להתפרע לגמרי הזמנתי סלט לתוספת (ולא צ'יפס, אורז וכדומה) - אחרי הכל היה לי החומוס +הפיתות בהתחלה (:
20:00: נא לא להפריע... אני אוכלת עם הידיים וטעים לי!


האהוב הזמין שישליק כבש ואורז לתוספת (£14.00). הבשר היה כ"כ עסיסי, מתובל נכון ובאופן שלא משתלט על הטעם העדין של הכבש. גם הירקות שחצצו בין חתיכות הבשר היו טעימים בטירוף ולא הצלחתי להפסיק לאכול לו את הבצלים הצלויים, מה שנקרא- הצלחה!


20:30: קשה לי להיפרד מהצלחת שלי...היה לי כ"כ טעים שהייתי מוכנה לחזור על כל זאת שוב...
לקינוח החלטנו להתפרע עוד טיפונת והזמנו משולש בקלאווה (£3.85) אחד לשנינו ואספרסו כמובן (£1.70). לפני שהגישו לנו את הקינוח הניחו על השולחן שני ריבועי רחת-לקום, עם המון המון אבקת סוכר עליהם. אני אוהבת רחת- לקום ומסוגלת לחסל קופסאות- מזל שיש רק שניים.


הבקלאווה הונחה על השלחן והאהוב בא לחתוך ממנה בשיא הנונשלנטיות, רק שאני זעקתי זעקה קטנה של "רגע- חצי חצי!" אני קצת רכושנית בקינוחים...אני לא יודעת להשוות את הבקלאווה הזו למקומות אחרים, אבל מבחינתי היא הכי טעימה בעולם. בצק העלים קראנצ'י ונימוח בו-זמנית, הפיסטוקים טריים, והדבש מתוק מתוק מתוק. עונג.

אני חושבת שכבר הבנתם שאני ממליצה בחום על מסעדת למוניה, ואם רגשות האשם לא נותנים לכם מנוח אז תמיד אפשר לצאת לסיבוב ב-PRIMROSE HILL, הגבעה הכי גבוהה בלונדון שנמצאת 2 דקות הליכה מהמסעדה, לטפס וליהנות מהנוף המרהיב.


עכשיו אפשר לקפוץ כדי להוריד את האוכל (:




איך להגיע?
Tube: Chalk Farm
89 Regents Park Road
NW1 8UY
London
+44 (0)20 7586 7454
** טיפ קטן וחשוב- רואים את פסי הרכבת במפה? יש מעליהם גשר שמשום מה לא מופיע בשום מפה שמקצר פלאים את הדרך למסעדה.








Sunday, 11 September 2011

איטלקיה- משנות ה-80 באהבה

משנות ה-80 באהבה

יש את הימים האלה שפשוט לא מתחשק לבשל, אין השראה,לא זכרתי להפשיר בשר (ששש...לא לספר שאני לא הולכת כל יום לקצב וקונה בשר טרי)  או שסך הכל בא  לנו לצאת מהבית ולאכול אוכל פשוט, מהיר וזול. בדיוק בשביל מצבים מסוג זה נחמד שיש מסעדות עם אוכל טוב, שקרובות לבית ושלא צריך לחשוב יותר מדי או להציץ בחשבון הבנק לפני שיוצאים מהבית. יום שבת האחרון היה יום שכזה.
12:30: קבענו לארוחת צהריים עם זוג חברים, הם הבטיחו לי מסעדה איטלקית שלא תאכזב אותי.                 אנחנו עוד נראה...

14:00: אנחנו בגולדרס גרין, השכונה הישראלית/יהודית ה"אייקונית" של לונדון. המסעדה המדוברת היא "לארטיסטה" - מסעדה איטלקית שמבחינה חיצונית מצליחה להזכיר לי מזללת שיפודים מוכרת ואהובה עלי במיוחד בארץ שבה המוכר צועק עלי אם אני רוצה  שיפוד אחד או שניים ושאקח את הפיתות מהארגז שליד המקרר משקאות. "לארטיסטה" נמצאת מתחת לגשר הרכבת (מקביל למזללות בארץ שנמצאות בתחנות דלק) ולכן אנחנו בוחרים לשבת במרפסת המקורה, אחרת, מזהיר אותנו החבר שבכל פעם שהרכבת עוברת, האוכל בצלחת רוקד והרעש פשוט בלתי נסבל! לכן, נשב במרפסת, שם לפחות יש אוויר ופחות רעש שמתגבר בחללים סגורים.


14:05: קצת הלם מכמות המנות השונות בתפריט...
יש חוק לא כתוב: ככל שיש בתפריט יותר מנות כך צריך לשקול את הישארותך במסעדה ועל אחת כמה וכמה אם בתפריט מופיעות גם תמונות אז יש לנוס על נפשך!  למזלי הפעם לא היו תמונות ואני מנסה לשכנע את עצמי שהאוכל חייב להיות טוב, כי החברים כבר יודעים עם מי יש להם עסק. התפריט כולל מבחר מכובד  של מנות פתיחה קרות וחמות, פסטות, פיצות, ובשרים לעיקריות. בעיקר אפשר להתבלבל בקלות ולא ממש לדעת מה מתחשק להזמין.
החלטנו לחלוק בינינו 3 מנות ראשונות ומנה עיקרית לכל אחד, ויתרנו על יין כי יום לפני היה לחבר יומולדת ושתינו שם מספיק בשביל כמה ימים, ואין כמו מים- השמפניה של הטבע, רק מהברז.

במזללה האיטלקיה הקטנה  של לונדון יש שואו שלם סביב הבאת האוכל לשולחן. לא רק שאני עיכבתי את כולנו מלאכול כי צריך לצלם (עבורכם קוראים יקרים) אלא שגם צוות המלצרים עט על השולחן באדיבות איטלקית חביבה בהצעות של תוספת פלפל שחור, עוד שתיה, ואם במקרה משהו חסר למישהו. בנוסף, ציפור קטנה לחשה לי שאם אומרים למלצר שיש למישהו מיושבי השולחן יום-הולדת אז יש חגיגה שלמה במסעדה. כל המלצרים יצאו במצעד שכולל תופים ומצילות וישירו "יומולדת שמח" במבטא איטלקי כבד. כל כך רציתי לומר למלצר שגם לי וגם לחבר היה יומולדת באותו השבוע... אני מאוד אוהבת את השטויות האלה אבל ריחמתי על החבר שהיה שרוי בחמרמורת קלה מליל אמש (: הסתפקתי בזיכרון משותף לי ולחברותי מלפני כמה שנים ממקום בתל אביב שבו הברמנים עומדים על הבר ורוקדים לצלילי "יומולדת שמח" בקצב מזרחי. קורע!

14:30 מנות הפתיחה בידינו... הן ענקיות- בהחלט נותנות תמורה נאה עבור הכסף וטוב שהחלטנו לחלוק. המנה הראשונה הראשונה שלנו, Antipasti Italiano, צלחת מלאה כל טוב של נקניקים (לא כשרים), זיתים, חמוצים ומיני בצלצלים (£7.20) סיפקה את הסחורה וחוסלה באותה מהירות בה הגיעה לשולחן.
בנוסף הזמנו Insalata Primavera – פרוסות לחם איטלקי עם גבינת עיזים מותכת וסלט ירוק עם עגבניות מיובשות(£6.80). אולי הלחם יכול היה להיות טיפה מיוחד יותר, אבל הגבינה פיצתה על כך, בטעם עדין ומעניין שהשאיר אותנו מרוצים. מנת הפתיחה השלישית שהזמנו היא ,Tricolore צלחת פשוטה של פרוסות עגבניה, אבוקדו ומוצרלה. אין לי  המון מה לומר על המנה הזו- כי היא סה"כ פרוסות של ירקות, אבל למוצרלה לשם שינוי היה טעם, בניגוד למוצרלה מהסופר או ממסעדות שלא ממש משקיעות בסועדים שלהן שיש לה בעיקר טעם של מים עם מעט טקסטורה.



15:00 מצעד המלצרים  מגיע בגאון לקראתנו חמושים במנות העיקריות שלנו. כולם פרט אלי הזמינו פסטות ואילו אני החלטתי על שניצל עגל. יש כמה סיבות לכך שאינני נוטה להזמין פסטות במסעדות איטלקיות: 1) תמיד מגיע הר של פסטה שאני לא יודעת איך להתמודד עם הגודל שלו, ויותר מחצי מנה נזרקת לפח. 2) אחרי שהייתי באיטליה הבנתי שפסטה אמיתית אוכלים רק באיטליה: פסטה אמורה להיות אוכל יומיומי וזול להכנה (על פי כל הסטנדרטים האיטלקיים), רק שבמסעדות, שכחו מ"עיקרון הפשטות", ואו שמפוצצים במחיר או שהתוצאה הסופית היא לא משהו.
בכל מקרה, עם הגעת המנות לשולחן שוב צצו שני מלצרים (נוסף למצעד שהזכרתי קודם), האחד רזה ובידו פילפלייה והשני שמנמן חביב עם מגרדת וגוש גבינת פרמז'ן. כולנו מתמסרים לטא'צ האחרון וקדימה לאכול. האהוב הזמין פסטה קרבונרה (£6.60) שלא היתה  מרשימה למדי מלבד גודל המנה. הבייקון לא היה קריספי מספיק והפסטה היתה מבושלת כמה דקות יותר מדי....(עוד סיבה לחוסר חיבתי לפסטה במסעדות).




ג' קיבל גם כן הר פסטה ברוטב שמנת וסלמון,£7.70)Tagliatelle al Salmon ), שעל פי ניקיון הצלחת שלו לאחר מעשה ניכר כי היה טעים כי המנה היתה ממש גדולה, כך שאם סיימת אותה, סימן שהיית ממש ממש רעב (או ששתית מספיק בערב קודם).




מ' הצהירה מהרגע שהתיישבנו על כוונתה להזמין את מה שתסתבר להיות המנה הטעימה בשולחן,  Tagliatelle Verdi ai Broccoli (£7.20) - פסטת ברוקולי ירוקה עם המון  ירק, מעט צ'ילי ושמן זית קליל שלא גורם לתחושות אשמה אדירות כמו רוטב שמנת למשל. המנה שלה הצליחה להרשים אותי בעיקר מהסיבה שהפסטה היתה מוכנה כראוי- לא מבושלת מדי וגם עם טעם מעניין שלא פוגשים בו בכל מסעדה איטלקית ממוצעת.




שניצל העגל (£9.10) שהזמנתי לא הרטיט את עולמי. הוא היה טעים, בגודל של הצלחת כמעט (וזו היתה גדולה) אבל יש לי תחושה שהבשר לא היה הכי טרי בעולם ושלא ממש השקיעו בתיבול הציפוי שלו. התאכזבתי מכך ששניצל היה בודד בצלחת הגדולה (אומנם שהוא מילא את כולה) מלבד 2 עלי חסה ופרוסת עגבניה - אולי אני מצפה ליותר מדי, ואולי עשיתי טעות שלא שאלתי אם השניצל מגיע עם תוספת כל שהיא, או שאולי זו היתה פאשלה של המלצר? זה בסדר לאכול שניצל, אבל מה עם איזה פירה תפו"א בצד? משהו?  היה חביב.. אבל לא נראה לי שאזמין את זה שוב, חבל.



15:45: זוכרים שכתבתי קודם על מסעדות שצריך פשוט לקם וללכת אם בתפריט יש תמונות להמחשה? אז הנה הגענו לשלב הקינוחים. תפריט הקינוחים הצליח להזכיר ל ג' את כיכר העצמאות בנתניה בעיקר בגלל כל הקישוטים והקונסטרוקציות המוזרות שניסו ליצור עם הגלידות והבננה ספליט...הזוי קצת (לשם הבהרה- ג' הוא נתנייתי במקור).
בעודנו מנסים להאבק במכונת הזמן ולהבין איך לפתע חזרנו לשנות ה-80 המוקדמות, (רק חסר שהחותלות שלי ירטבו בגשם ושאאזין לסינדי לאופר באוזניות של הווקמן), הזמנו עוגה שנקראת עוגת בנופי (£3.90), בתפריט המפואר העוגה הוצגה בקערת טרקוטה מושקעת, והשם של המנה הזכיר לי לטובה סיפורים יפים של חבר'ה שחזרו מהודו וניסו לשחזר את הטעם שהיה בגואה. בנוסף הזמנו מנה של כדורי קצפת במעטפת פריכה ורוטב שוקולד (£3.90). בואו נגיד ככה, הצלחה כבירה לא היתה שם במתחם המתוקים, לא שווה את הקלוריות וגם לא את הכסף. עוגת הבנופי ראתה ימים יפים יותר, וכדורי הקצפת הרגישו כמו תירוץ של המקום להיפטר ממלאי השמנת שלהם מימי "הקרמת" האוכל (גם כן מנהג של שנות ה-80). עדיף היה להישאר עם הטעם של האוכל מאשר של הקינוח. מזל שהאספרסו היה מצויין (יותר טוב ממקומות רבים בלונדון שלא ממש מצטיינים בתחום)!




לסיכומו של דבר, למרות כמה קטילות שלי, המקום מתאים מאוד לארוחות לא מחייבות, למשפחות עם ילדים ובעיקר אם מתחשק לאכול בזול ומהר. אני חושבת שאחזור לשם, רק שבפעם הבאה אכריז על יומולדת של מישהו (רק כדי להתפקע מצחוק) ואת הקינוח אעשה במקום אחר ששייך לעידן שנות ה-2000.


איך להגיע?
Tube: Golders Green
915-917 Finchley Road
Golders Green
London
NW11 7PE

020-87317501