Thursday 27 October 2011

Experiments In Food - The London Experimental Food Show


Experiments In Food - The London Experimental Food Show

Early last week my beloved told me: ‘You remember we got tickets to that food show on Saturday, right?’. I actually had no clue what he was talking about... turns out my beloved ordered the tickets a few weeks ago, but sort of forgot to tell me about that! No worries, luckily (for him) it was actually great fun.
The tickets that cost only £10 gained us entry to one of the most interesting shows we went to lately. It was held in the centre of the Brick Lane  area, famously a mecca for lovers of vintage clothes and special jewellery shops, countless galleries, street art, and especially the beat and chic that simply spills over from the people who live here and come to visit.


The show that brought us here on this fine day was held by the Experimental Food Society (yes such an organization actually exists), and its goal was to demonstrate how can simple ingredients (food) serve for various purposes other than eating them.
Right after entering the rather simple house where the show was held, we noticed a hawk made of sugar, spreading its wings over the stunned visitors. It was amazing to see how many details can be created from sugar (too bad we couldn’t take a bite from one of its feathers – this will be a recurring theme throughout this visit since most of the exhibits were not for eating and it was a bit of a pity!) www.scottohra.co.uk


The sweet hawk was so big and impressive that it attracted our attention where-ever we went in the exhibition hall so it gets another picture:


You think we’re at a puppet show? Not at all, here the guys from Blanch & Shock Food Design are hanging cakes from fishing strings hanging from the ceiling. The instalment was about the psychological aspect of food, and refers to the common approach of linking food to weight. The two guys who worked on setting this up explained to everybody who was asking them (while all the time hanging pieces of cake and meringue from the strings) that they prepared cakes that are significantly light-weight compared to ‘normal’ cakes, by using ‘molecular gastronomy’ techniques.


If I had friends from the Gothic community or fans of magic (in the sense of practical tricks, not witchcraft like in fantasy films), I would buy them a cake from The CakeConjurer 


Around the corner we ran into chocolate and candy instalments by Carl Warner. Mr. Warner specializes in creating models out of food. The models appear in photos that are simply incredible!
At this show they had a chocolate train, an Eiffel Tower built of chocolate bars and berries, and a house whose base was made of cookies and halva (sweetmeat of sesame oil and nuts) and its walls are ornamented with countless colourful candies.

The chocolate train at the show
The chocolate train in Warner’s photo
The House of Candy in Warner’s photo
The House of Candy in Warner’s photo
The Eiffel Tower at the show
The Eiffel Tower in Warner’s photo
What a beautiful and smart piece of artwork! I came to him and told him how much I was impressed by his work, and he thanked me in typical British politeness...
I warmly recommend going to Warner’s website and enjoying the many photos of his wonderful works. The food photos will make you feel like you’re inside a fairytale, ready to take a bite off the picture.

The really experimental part was held in a different place nearby. For £6 we got a small box that contained several ingredients, as described on the flyer we got with the box:
  • Noodle salad with fungus and a little jellyfish ‘meat’
  • Pan-fried lamb’s testicles on cous cous
  • Worms on yoghurt with bee vomit (honey)
  • Sausages wrapped in pure gold & silver with clapshot
  • Seaweed snack – actually, it’s the same algae you can find in sushi
  • Space dust (those candies that pop in your mouth)
  • Carrot with a hole cut through its length and a straw at its tip
  • Marshmallow with the insect that’s responsible to the pink colour of many of our foods (Cochineal bug).
  • Cheddar, parmesan and lettuce sandwich.


The creators of this box of wonders wanted to expose the visitors to the show to ingredients we meet on a daily basis, and help us look at them in a different way than we’re used to. For example, the 1kg of worms need 1/10 less plant matter compared 1kg of beef – and has roughly the same amount of protein. The ‘space dust’ entered our lives as a result of an experiment in setting candy and CO2 under pressure. The purpose of the carrot with the hole in the middle and the straw stuck in it was to show us how it can become a musical instrument (with a highly annoying sound). We also learned that bee vomit is actually honey.
Where does the sandwich fit into all of this? Turns out that in order to extract the most of the taste in every sandwich (or food in general) we need to warm it up to a minimal temperature of 36.5 degrees. The simplest way to do this is by sitting on our sandwich! So we did exactly that – we sat on our sandwich together with several other people that felt quite embarrassed at the beginning. We hatched on our sandwiches, laughed and tasted the various ingredients of the box (in other words, my beloved ate the worms) and it was a lovely ‘bum sandwich’ meal.



I think we had enough experimental food for one day!
Here are some additional tasty pics from the show – enjoy!

From the works of Katie Franklin
Pomp de Franc




From the Paul Wayne Gregory Chocolate Artistry

Some more of Carl Warner’s (link) amazing photos






אקספרימנטלי משהו


אקספרימנטלי משהו- The London Experimental Food Show

בתחילת השבוע שעבר פנה אלי האהוב ואמר: "את זוכרת שיש לנו כרטיסים לתערוכת אוכל בשבת, נכון?" אני מצידי לא ידעתי על מה הוא מדבר בכלל...מסתבר שהאהוב הזמין את הכרטיסים לפני מספר שבועות, אבל קצת שכח לספר לי עליהם! בקטנה, יש לו מזל שהיה שם כיף ממש.
הכרטיסים שעלו סך הכל 10 פאונד הקנו לנו כניסה לאחת התערוכות היותר נחמדות שהיינו בהן בתקופה האחרונה. מדובר בתערוכה שהתקיימה במרכז איזור "בריק ליין" המפורסם בהיותו מרכז לחובבי בגדי וינטאג' חנויות תכשיטים מיוחדות, גלריות אין ספור, אומנות רחוב, ובעיקר בשל הקצב והאופנתיות שפשוט נשפכת מתושבי האיזור והעוברים-והשבים שמסתובבים שם.


התערוכה שלכבודה התכנסנו היתה מטעם "האיגוד לאוכל אקספרימנטאלי" (Experimental Food Society – מסתבר שיש כאן דבר כזה) ומטרתה היתה להדגים איך ניתן להשתמש בחומרי גלם (מזון) פשוטים לצרכים שונים ומגוונים בנוסף לאכילה עצמה.

מייד כשנכנסנו למבנה הפשוט-למדי בו התקיימה התערוכה, ניצב בפנינו בגאון נץ עשוי סוכר אשר פרס את כנפיו על באי התערוכה ההמומים. מדהים לראות איזה פרטים אפשר ליצור מסוכר (חבל שאי אפשר לקחת ביס מאיזו נוצה – זו תהיה תמה חוזרת על עצמה לאורך כל הביקור כיוון שרוב המיצגים אינם לאכילה וחבל!). www.scottohra.co.uk


הנץ המסוכר (מסוכן?!) היה כל כך גדול ומרשים שהוא תפס את תשומת לבנו בכל איזור בחדר התערוכה שבו שהינו ולכן הוא זוכה לתמונה נוספת:

מבט אחורי

חשבתם שהגעתם לתיאטרון בובות? אז לא, פה העוגות של החבר'ה מ- Blanch & Shock Food Design תלויות מחוטי דייג התלויים מהתקרה. המיצג עוסק בהיבט הפסיכולוגי של מזון ומתייחס לנטייה המקובלת לשייך מזון למשקל. שני הבחורים שעמדו שם הסבירו לכל מי ששאל אותם (תוך כדי שהמשיכו לתלות פיסות עוגות ומרנג מהחוטים) שהם הכינו עוגות שהן קלות משקל באופן מהותי לעומת עוגות "רגילות", באמצעות טכניקות של "בישול מולקולרי".










אם היו לי חברים מהקהילה הגותית או חובבי קסמים(במובן של טריקים, ולא של כשפים כמו בסרטי פנטזיה), הייתי מוכנה להזמין להם עוגה מבית היוצר של






מעבר לפינה חיכו לנו מייצגי שוקולד וסוכריות  מבית היוצר של קארל וורנר. וורנר מתמחה ביצירת דגמים העשויים ממוצרי מזון. הדגמים מופיעים בצילומים שאין מילה אחרת מלתאר אותם- מדהימים!
בתערוכה הוצגו דגמים של רכבת שוקולד, מגדל אייפל הבנוי מחטיפי שוקולד ופירות יער, וגם בית שבסיסו עשוי מעוגיות וחלווה והקירות שלו מעוטרים באין סוף סוכריות צבעוניות.

רכבת השוקולד בתערוכה
רכבתה שוקולד בצילומיו של וורנר
בית הסוכריות בצילומיו של וורנר
מגדל האייפל בתערוכה


מגדל האייפל בצילומיו של וורנר
איזו מלאכת מחשבת יפייפיה ומתוחכמת. ניגשתי אליו ואמרתי לו עד כמה עבודתו הרשימה אותי, והוא מצידו הודה לי בנימוס בריטי מבוייש...
אני ממליצה בחום להיכנס לאתר של וורנר ולהנות ממגוון הצילומים והעבודות המדהימות שלו. צילומי האוכל יצליחו לגרום לכם לתחושה כאילו אתם בעולמם של עמי ותמי וחשק לקחת ביס מהתמונה (:

במבנה אחר של התערוכה התקיים החלק  הבאמת אקספרמנטיאלי. בתמורה ל £6 קנינו קופסא קטנה שהכילה מספר מרכיבים, ואני מצטטת מהפלייר שקיבלנו עם הקופסא:
1. סלט איטריות עם מעט "בשר" מדוזה
2. אשכי טלה על מצע קוסקוס
3. תולעים ויוגורט בזיגוג קיא דבורים! (דבש)
4. נקניקיות עטופות בנייר זהב וכסף ופירה תפו"א
5. חטיף אצות- תכלס, אצות לסושי
6. סוכריות קופצות
7. גזר עם חור לאורכו וקש בקצהו
8. מרשמלו ולצידו החרק שאחראי לצבע הורוד של אכלים שונים בחיינו (Cochineal Bug)
8. סנדוויץ גבינה צהובה וחסה


יוצרי קופסת הפלא הזו רצו לחשוף את הבאים לתערוכה למרכיבים שקיימים ביום יום שלנו, ולעזור לנו להתסכל עליהם באופן שונה מהרגיל. לדוגמא, התולעים מכילות כמות פרוטאין המשתווה לכ- 4 סטייקים ואילו הסוכריות הקופצות הגיעו לחיינו כתוצאה של ניסוי לחצים בין סוכריות וחמצן. הגזר בא להדגים לנו כיצד הוא יכול לשמש ככלי נגינה  (שהצליל שלו מעצבן ממש) ושקיא דבורים הוא בעצם דבש.
איפה הסנדוויץ נכנס בכל הסיפור הזה? כדי להפיק את מירב הטעמים שקיימים בכל סנדוויץ או באוכל בכלל עלינו לחמם אותו לטמפרטורה מינימלית של 36.5 מעולות. הדרך הפשוטה לעשות כן היא לשבת על הסנדוויץ שלנו! וכך עשינו- ישבנן על הסנדוויץ יחד עם עוד כמה אנשים שהרגישו מאוד נבוכים בתחילה. דגרנו על הסנדוויץ, צחקנו וטעמנו את המרכיבים השונים בקופסא (ז"א, האהוב אכל את התולעים) והיה יופי של "סנדוויץ טוסיק". 


אני חושבת שהיה לנו מספיק אוכל ניסיוני ליום אחד!
אני מצרפת עוד כמה תמונות טעימות מהתערוכה להנאתכם.

מעבודותיה של קת'י פרנקלין
Pomp De Franck


שוקולד מבית היוצר של פול ווין גרגורי
עוד קצת מהתמונות המדהימות של קארל וורנר


Wednesday 12 October 2011

הופעה של טעמים - Made in Camden

 הופעה של טעמים - Made in Camden

לפני שנה עברנו האהוב ואני לעיר החלומות שלנו, לונדון. ממש תוך כמה חודשים לתוך מערכת היחסים שלנו ידענו שיבוא היום ונחיה יחד בעיר המופלאה הזו שיצא לנו להתאהב בה בהזדמנויות שונות בשנות הטיפש-עשרה שלנו. אני נמשכתי לאופנה, התרבות ואינסוף הטיפוסים השונים מכל העולם שאפשר לבהות בהם (בנימוס), והאהוב נמשך לסצנת המועדונים, הברים ותרבות האינדי שצמחה ממש ברחובות שבאופן הזוי במקצת נמצאים במרחק  קצר מהבית.
 אותם רחובות נמצאים בשכונת קמדן (Camden Town). קמדן היא אחת השכונות היותר צבעוניות, שמחות ועמוסות תיירים בלונדון- מהסיבה שהיא מציעה מגוון שווקים שיכולים לפנות לכל אחד מאיתנו. חשקה נפשכם במזוודה מתחילת המאה הקודמת? לא תצליחו לשרוד את החורף הקרוב בלי מעיל עור ופרווה שעיצובו הושפע משנות ה-60? אתם רעבים לאיזה אגרול מטוגן לעייפה? בדיוק אמא זרקה לכם את הטי-שרט השחורה (הדהוייה לגמרי) לפח? זהו המקום להשלים את החסר או פשוט לקנות שמונצע'ס שאח"כ לא תבינו למה קניתם אותם.
אבל עם כל הכבוד לשופינג בלונדון, בבלוג הזה עסקינן באוכל ומסעדות, ואני שמחה לבשר שיש מקום נפלא בו אפשר לאכול אחרי הסיור הכיפי אך עם זאת מעייף בשווקים ובין המוני האנשים שפוקדים את קמדן מדי יום. אם תתחילו את יומכם בתחנת הטיוב Camden Town ותמשיכו בהליכה צפונה לכל אורכו של רחוב קמדן (Camden high st) בסופו של דבר  תגיעו לנקודת ציון חשובה נוספת בלונדון וזהו ה- Roundhouse. המקום היה בית חם להופעות של אמנים ולהקות עוד בתקופות שחלקנו היינו רוצים להיוולד בהן, וכיום מארח הופעות שלי גדולי האמנים של ימנו, תערוכות, מסיבות ואפילו חתונות.

ממש לא מזמן נפתחה בתוך המבנה העגול והמוזר למראה מסעדה ששמה –Made in Camden, שבמבט ראשון נראית פשוטה, ואפילו מצליחה להזכיר המראה שלה את הקפיטריות שמפקיעות מחירים שיש באולמות קונצרטים, אבל (הפתעה הפתעה) מסתבר שטעים פה כל כך!!!  
עלי להתוודות שחלק מההנאה מהמסעדה  נעוצה בעובדה שהיא במרחק הליכה מהבית- 4 דק' על השעון, וגם זה בהליכה איטית.
הגענו ביום ראשון בערב לכבוד יומולדת של חברה והיינו ר-ע-ב-י-ם. המקום לא היה מפוצץ כבכל ערב, בטח בגלל שלא היתה שום הופעה באותו יום (בדרך כלל המקום מפוצץ, וחייבים להזמין מקומות מראש). המסעדה היתה חצי מלאה ואני חייבת להודות שזה היה נהדר, לא הייתי במוד  לרעש ותזזיתיות, התאים לי בול.
19:30: סוף סוף הצלחנו להבין איפה דלת הכניסה! נשמע מטופש אבל הדלת כאן היא לא הכי טריוויאלית למשתמש המצוי (נראית כמו דלת ליציאת חירום). מלצר צרפתי חביב מלווה אותנו אל עבר השולחן שלנו בפינה נעימה של המסעדה ממנה ניתן להשקיף אל הרחוב.


קיבלנו את התפריטים ולשם שינוי בא לי לשתות דווקא קוקטייל. אני אף פעם לא יודעת את שם הקוקטייל אותו מתחשק לי וגם אם אקרא מליון פעם את רשימת המרכיבים של המשקאות המופיעים בתפריט, אני לא יודעת לומר אם אוהב או לא אוהב את שקיבלתי. לכן, השיטה שלי היא לבקש "קוקטייל עם טעם לא חזק של אלכוהול ושיהיה פירותי", כך נוצר מצב שאין לי מושג מהו שם הקוקטייל (גם אם אמרו לי אני לא טורחת לזכור) אבל אני שותה משקה שטעים לי- ואני שומרת לעצמי את האופציה להחזיר את המשקה אם זה אינו מוצלח בעיני- אחרי הכל, הברמן לא קלע לטעם שהגדרתי לו....(תמימה, כזו אני).

המלצר הבין את בקשתי וקיבלתי קוקטייל בשם Alcolfrotic - משקה מבוסס ג'ין, ליצ'י, לימון וזסט תפוז (£8). המשקה היה לא רע, אבל גם לא "נפלתי". נעבור לאהוב שבחר יין (שכל אחד יתמקד במה שהוא מבין...) - בקבוק Carmenere מצ'ילה, יין אדום נעים וקליל שזרם בעדינות ועזר לנו להנות מהמנות שבאו אחר-כך (£23)

באנו רעבים, כבר ציינתי? המלצר המליץ לנו להזמין כמה מנות ראשונות לחלוקה בין ארבעתנו ומנה עיקרית לכל אחד. המלצר אמר ולכן נציית. סך הכל הזמנו עבור 4 אנשים, 6 מנות ראשונות ו- 4 עיקריות ו- 2 קינוחים, אז קדימה, בואו תצטרפו לשחיתות (או לפחות תקראו על כך).

מ', כלת היומולדת חשקה במרק כרובית (£4.5), אשר התאים מאוד לערב עם רוח קרה וטמפרטורות שמבשרות את בוא החורף הלונדוני כפי שהיו באותו היום. המרק היה סמיך מאוד ובעל טעם שמנתי שקיבל PUSH מרענן משמן הזית והצ'ילי שעיטרו את המרק עם הגשתו.


ג' הזמין 2 מנות ראשונות-  האחת, כבד עוף בתיבול קארי המוגש על לחם בריוש, צזיקי, רימון, חמוציות ושקדים (£7). נשמע שילוב טעמים מעט מוזר... אבל אפילו לטעמי, בתור מי שאינה חובבת קארי בכלל, כבד העוף היה עשוי נפלא- לא ייבשו אותו, הוא היה טרי, וכל שאר מרכיבי המנה החמיאו לכבד. המנה שילבה כמה טקסטורות- שזה מאפיין שאני מאוד אוהבת. קיבלנו הכל במנה הזו- קראנצ'יות, רכות, חמוץ, מתוק, טעמים מהמזרח ועוד.


המנה השניה של ג' היתה סטייק שור בגריל המלווה בקומפוט של עגבניות ובצלים ופשטידת תפוחי אדמה עם גבינת גורגונזולה (גבינת עובש מצויינת) (£8). יכול להיות משהו לא טוב במרכיבים הללו? אני לא רואה איך אפשר לומר מילה רעה. הבשר היה רך ועדין (בשר שור מצריך בישול ארוך מאוד), הקומפוט היה מתקתק ומתובל בפלפל שחור שהקפיץ את הטעם בפה, ועל הפשטידה המציאו את המושג "אוכל מנחם" לטעמי.


גם האהוב הזמין 2 מנות ראשונות, בהתמקדות על "פרה נמוכה". אחת מהראשונות היתה מנת טרין חזיר המלווה בממרח צ'אטני העשוי משומר ודובדבנים, ורטוב איולי חרדל (£6.5). האהוב הוא חובב טרין ידוע, ותמיד יזמין כזה אם קיים בתפריט. המנה הזו הדגימה לנו כיצד טרין יכול להיות ממרח בשרי אך ללא כל הצורך בשומן ועוד תוספות שלא תמיד תורמות למרקם או לטעם במנה. ניתן היה להבין שהשף יודע מה הוא עושה- לא תמיד צריך לעקוב אחר כל חוקי הבישול הצרפתי ולבשל טרין על פי הספר, אלא אפשר לבשל באופן פשוט, לא מתיימר, ולכבד את הסועד בבשר נקי משומן, אשר תובל ובושל כראוי. הממרחים המצורפים החמיאו לטרין, ביס אחד מתקתק, ביס אחר עם חריפות עדינה וכמובן שניתן לשלב בין השניים.


המנה השנייה של האהוב היתה "בטן חזיר" עם כרוב אדום, חבושים ופירה שום עם רוטב מייפל (£8). החלק הטריקי בהכנת המנה  היא פיסת השומן המונחת מעל הבשר שאמורה להיות קריספית ומתפצחת בפה, לא סתם באנגלית קוראים לחלק הזה Crackling. השומן אכן היה קריספי והבשר נמס בפה ויחד עם המתיקות של השום והמייפל היתה לכולנו חגיגת טעמים. נום נום נום!


אני הזמנתי דג מקרל בתיבול תפוז וזעפרן, ריבת סלק וסלט תפוחי אדמה וואסאבי (£7.5). הדג היה טיפונת יבש מדי לטעמי, כנראה טוגן דקה אחת יותר מדי, אבל שאר מרכיבי המנה פיצו על העניין. הוואסבי התפצפץ בפה, וריבת הסלק היתה מתוקה ולחלחה את הדג והשיבה לו בהצלחה את ה"חיות" לה הוא היה זקוק כל כך.

20:30: סיימנו לאכול... בוחנים את כל הצלחות המונחות לפנינו, תוהים אם אנחנו מסוגלים להזמין את הכל שוב, מהתחלה- אבל מצד שני, אם זו היתה רק הפתיחה, מה עוד מצפה לנו בהמשך? הרף מוצב גבוה עכשיו...

20:40: טה דאם! העיקריות זה העיקר.

ג' ואני החלטנו להזמין את אותה המנה- חזה ברווז במרינדת תפוז וכוכב אניס, עם פירה בטטה (£16). כשמכינים ברווז אין דבר חשוב יותר מאשר מידת העשייה שלו- וגם פה השף לא פישל. הברווז היה ורדרד בדיוק כפי שהוא אמור להיות, בשר רך עם תיבול מתאים של התפוז שפונק על-ידי יין אדום מצומצם במחבת (glaze). פירה הבטטה היה קרמי ולא כבד מדי, ואפילו העלים הירוקים קיבלו את מנת שמן הזית לו היו זקוקים. יאמי.


האהוב הזמין דג Hake (מסוג בקלה) עם קוסקוס ישראלי (בחיי ככה כתוב בתפריט), שהתגלו כאותם פתיתים כמו שהגננת הכינה לנו בגן הילדים, עגבניות שרי ולמון-גראס (£15). הדג היה מלא טעם, לח, ו"התפרק" בדיוק כפי שדג אמור להתפרק ברגע שנוגעים בו עם המזלג. ה"קוסקוס" נהנה מהרוטב החמצמץ והעגבניות הוסיפו עוד עסיסיות למנה.


כלת היומולדת התפנקה בצלע בקר שבושלה בבישול ארוך בתיבול אסייתי שהוגשה עם אורז ושעועית אדוקי (Adzuki). אני מניחה שלא אפתיע אף אחד אם אומר שהבשר היה עשוי נפלא, החליק מהעצם, ושהיה תענוג לסיים את המנה עם האורז שספג את הרוטב המתקתק.

21:30: איך אפשר בלי קינוח?

פה התחלנו להתלבט. אנחנו כישראלים לא ממש מתחברים לכל הפודינגים והקינוחים הסופר כבדים שנוהגים להגיש פה באנגליה. התלבטנו יחסית הרבה זמן, ובסופו של דבר החלטנו להזמין רק 2 קינוחים לארבעתנו.
הראשון- עוגה ממולאת בקרם כרמל ולצידה גלידת קוקוס ורוטב אוכמניות (£6). העוגה היתה דחוסה מדי לטעמי ובעלת טעם קימחי מעט. קרם הכרמל היה מצויין והיה בדיוק בטמפרטורה הנכונה והשתלב טוב מאוד עם הגלידה.


הקינוח השני היה מרקיז שוקולד ולצידו פחזניה ממולאת בשמנת בטעם מנטה ורום (£6). לא הספקתי למצמץ ומרקיז השוקולד התאייד כלא היה. החבר'ה מסביבי חיסלו אותו עוד לפני שהספקתי לומר "ליידי גאגא"!!! נראה לי שהיה להם טעים....


אין מילים בפי, כל המנות, הראשונות וכן העיקריות היוו עבורנו ארוחה משובחת עם טעמים שלא פוגשים בכל מקום. אני יכולה להרשות לעצמי לומר שהייתי שמחה ללחוץ לשף של Made in Camden  את היד, הוא עשה עבודה מצוינת בהרכבת המנות, שילוב הטעמים ועל היכולת להפוך חומרי גלם "רגילים" למיוחדים ועם טעם של עוד. המסעדה לא סובלת ממנת יתר של שכרון חושים עצמי, אלא מכבדת את הסועד בעיצוב פשוט, שירות ראוי ואוכל שכבר מעכשיו בא לי לחזור אליו. שאפו.

איך להגיע?
תחנת Chalk farm
Roundhouse
Chalk Farm Rd
NW1 8EH