קינוחים וויאטנאמי -מוצארט (לא העוגה) ואגרול בסוהו

מוצארט (לא העוגה) ואגרול בסוהו

הפעם אחרוג ממנהגי ואתחיל עם קצת תרבות ומשם ישר למתוקים. בשבוע שעבר הלכנו לאופרה (כן ,כן אנחנו מתורבתים לפעמים), רק שהפעם לא מדובר באופרה "לפי הספר" אלא בגרסה מודרנית לאופרה של מוצארט- "דון ג'ובאני". למי מכם שאינו מכיר את הסיפור הכללי של האופרה הזו, מדובר במעלליו של גבר שרמנטי/חתיך ויהיר שמסובב את כל בנות העיר על אצבעו, אך סופו מר כבכל אופרה והוא, מה לעשות, מת בסוף (אל תגידו לי שאתם מופתעים). בגרסה הקלאסית של מוצארט הסיפור הוא בעצם על דון ג'ואן המפורסם, ואילו בגרסה המודרנית הוא הופך לבנקאי לונדוני חתיך הורס הלבוש בחליפה קטלנית למהדרין המפתה את בנות העיר והקהל בעת ובעונה אחת.
האופרה הוצגה באחד המקומות הטרנדיים שיש להם "יד על הדופק" בכל מה שקשור בתרבות בת זמננו בלונדון- מדובר ב"תיאטרון הסוהו" אשר כשמו כן הוא, ממוקם באזור הסוהו הלונדוני. הסוהו הוא אולי האזור הכי קצבי ועכשווי נכון לשנים האחרונות (וזה נכון בכל זמן נתון במאתיים השנים האחרונות לערך) והוא מקבץ בתוכו אפשרויות רבות לבילויים כגון תיאטראות, מועדונים, ברים, וכמובן המון מסעדות מכל העולם. המתחם המפורסם ביותר בתוך האזור הכללי של הסוהו הוא כמובן צ'יינה טאון ובנוסף אליו ניתן למצוא בסביבה מסעדות יפניות, הודיות, איטלקיות, תאילנדיות, פאסט פוד, וכו' מכל סגנון על פני הגלובוס. בנוסף סוהו ידועה בחנויות "למבוגרים בלבד" ובפתיחות רבה יחסית לקהילה הגאה.

17:20: אנחנו אחרי האופרה, ההפקה היתה מוצלחת ומקורית לכל הדעות, מתחשק לנו לנשנש משהו קליל, ועולה צורך עז של החצי השני בקפה ( לא מפתיע במיוחד).

סיירנו להנאתנו בסוהו ובאחד הרחובות הידועים של האזור- רח' ווארדור (Wardour st), נתקלנו ב-Leto, בית קפה/קונדיטוריה שנראית במבט ראשון כמו מוזיאון לעוגות יפות יפות יפות. החלטנו להיכנס, לראות וכמובן לטעום. מבחר העוגות פשוט מטמטם! עוגות קרם, עוגות שכבות, טארטים, בראוניז, עוגות בחושות ועוד ועוד....

17:30: הגענו, אבל אין כסא אחד לרפואה, נאלצים לעשות טייק אווי "לקפה ועוגה" על המדרכה...

הבחירה בעוגה הנכספת לא היתה קלה כלל- ממש "בחירתה של סופי". בסופו של דבר כל אחד מאיתנו עשה את הבלתי אפשרי ובחר את שרצתה נפשו למתוק.

אני הזמנתי טארט  עם קרם לימון ומרנג (£2.90), והאהוב הזמין בראוני שוקולד ומקיאטו (בראוני £2.60 קפה £2.20) כמיטב המסורת שלו בבתי-קפה. אילו האהוב היה יכול לדרג את חוויות הבראוניז שלו בבתי הקפה השונים ברחבי העולם, היה יכול להיות לו בלוג מוצלח ביותר!

טארט הלימון שלי היה בעל חמצמצות נעימה והמרנג היה עשוי לעילה ולעילה- קראנצ'י, נימוח ולא מתוק מדי, ובל נשכח את הטארט עצמו שהיה פריך (כשמו כן הוא- בצק פריך) ופירורי כראוי ולא שובר שיניים כפי שכבר יצא לי לפגוש בעבר.

הבראוני והקפה של האהוב גם כן לא אכזבו. הבראוני הצטיין בשוקולד איכותי ובמרקם ממכר- שחיתות לשמה! השוגר ראש מאכילת הבראוני קיבל זריקת עידוד משמעותית מהקפה – אבל המתיקות של הבראוני נשארה למשך דקות ארוכות אחר כך. מאוד פשוט 'להרוס' בראוני לכדי גוש שוקולד סתמי, אבל ב-Leto הצליחו להפוך את הבראוני ליצירה שובבה וטעימה.

18:00: מסתובבים קצת באוקספורד סטריט, עושים שופינג עם העיניים.

19:30: כבר רעבים... מה אוכלים היום לארוחת ערב?

שמנו פעמינו חזרה לרח' ווארדור (5 דקות הליכה). 'בא לי אסיאתי', והופ- לפנינו נמצא סניף (אחד מתוך 4 בלונדון) של  בר-המסעדה הוייטנאמי PHO.

המקום מתמחה בהכנת אוכל רחוב ויאטנאמי מסורתי ומתגאה בעיקר במנת הדגל של ויאטנאם וזהו ה –Pho (כשם המקום). מדובר במרק שהוא ארוחה שלמה- יש בו אטריות אורז, בשר עוף/בקר/חזיר או שרימפס, בתוספת צלחת עם נבטים, צ'ילי אדום ועלים ירוקים שמהם ניתן לתבל את המרק לפי הטעם האישי של הסועד. המקום מעוצב במראה שאינו טיפוסי למסעדות אוריינטאליות, אלא כמו בר חמים ומזמין שנחמד לבוא אליו כדי להיפגש עם חברים ולאכול אוכל טוב וזול על הדרך.

19:40: כאן אי אפשר להזמין שולחן מראש, מקבלת את פנינו מארחת/מלצרית פ'אנקית מגניבה עם מוהוק בלונדיני ואיפור שמתאים למועדון רוק מתקדם, ומובילה אותנו אל הבר שנמצא באחורי המסעדה שם נמתין על בקבוק יין לבן.

19:50: האווירה מסביב היא של מפגש היפסטרי בין מזרח ומערב. המלצריות חביבות וזריזות, בזמן ההמתנה אפשר לראות בקלות את המנות שיוצאות במהירות מהמטבח ולפתח את התיאבון.

20:00: חבל שההמתנה קצת ארוכה מדי, הצפיפות והחושך מתחילים לשחק לנו עם העצבים והרעב...

20:05: תוהים לגבי המוצא של המלצרית שהובילה אותנו לפה: אין לה מראה אסיאתי... יש לה ר' מתגלגלת חביבה... מבטא מאוד לא מקומי... בדיוק בזמן היא הגיעה להושיב אותנו בשולחן שלנו!

אני כבר יודעת מראש מה מתחשק לי ולאהוב לוקח גם כן מעט מאוד זמן להגיע להחלטה החשובה.

החלטנו לחלוק יחד שתי מנות פתיחה: הראשונה, CHA GIO CHAY, אגרולים צמחוניים מטוגנים (£4.25), אל תדאגו, כשמגיעים לרגע האמת, לא צריך לדעת איך לקרוא את זה, מזמינים לפי מספר המנה המופיע על התפריט, כמקובל בכל המסעדות האתניות בלונדון.  האגרולים מצאו חן בעיני, הם לא נטפו שמן והכי נחמד לאכול אותם עטופים בעלי החסה שמגיעים יחד עם האגרולים יחד עם רוטב מנגו מתקתק.

המנה השניה אותה חלקנו היתה BANH XEO TOM GA, קרפ ויאטנאמי מסורתי עם בשר עוף,שרימפס ונבטים (£6.95). הקרפ נראה בתחילה כמו גבינה מותכת על המחבת, אבל מדובר בעצם בקרפ שמאוד מזכיר טורטיה מקסיקנית- רק עם חורים...הקרפ היה עמוס בבשר עוף,שרימפס ונבטים שהוקפצו יחד במחבת. ההמלצה היא לשבור חתיכה מהקרפ וליצור ביסים קטנים עם הבשר והשרימפס.  

21:00: בזמן ההמתנה בין הראשונה לעיקרית, המשכנו לנסות להבין מאיפה המלצרית....אני חושבת שהיא אוקראינית! יש נטייה מוזרה במסעדות אסייתיות בלונדון להעסיק חבר'ה ממזרח אירופה, עוד לא הצלחנו להבין את פשר העניין...


טוב, אחזור לעיקר, האוכל: לעיקרית, האהוב הזמין מרק Pho  (£8.25) שכלל נתחי סטייק וכדורי בשר בקר וצלחת נבטים, עלים ירוקים וצ'ילי להוספה לפי הטעם. לפי הדיווחים שלו (ולא היו הרבה כאלה..או שהוא ממש נהנה מהאוכל או שלא היה לו הרבה מה לומר לי...אני מעדיפה את אופציה א') הוא נהנה מהמרק, היתה לו כמות בשר נכבדה להשתלט עליה בקערה, ונראה לי שצריך לתת בכניסה שלט " נא לא להפריע לי באמצע המרק" (:

 אני הייתי צריכה להתמודד עם קערת ענק של Bun noodles (£8.95) - לא מדובר במרק אלא במנת אטריות אורז בטמפרטורת החדר, המנה מכילה גם המון ירקות, שרימפס, ואגרול צימחוני. הרוטב היה מצויין, החריפות היתה פיקנטית ולא "עצבנית" מדי, ובשלב מסויים הרמתי ידיים, פשוט לא יכולתי לסיים את האוכל, המנות ענקיות ומשביעות בטירוף!

לקינוח חלקנו את הקינוח הכי ויאטנאמי שיש- "בננה פריטר" (בננה מטוגנת) עם גלידת ג'ינג'ר שנתנה עוקץ ממש טוב למתיקות "הכואבת בשיניים" של הבננות (4.25£), ליקקנו את האצבעות!

21:50: לא מגישים פה אספרסו!! שוד ושבר...אמרתי לכם, חבל שלאהוב אין בלוג בראוניז וקפה!

21:55: אההה.....מסתבר שהמלצרית המדוברת היא אסטונית – אפילו יותר אקזוטי מויאטנאם!

שנה טובה ומבורכת לכולם!!!

איך להגיע?
שתי המסעדות נמצאות ברחוב ווארדור אשר אפשר להגיע אליו ברגל מכל אחת מארבעת תחנות הטיוב אשר במרכז ה-WEST END, הלא הן Goodge Street, Oxford Circus, Piccadilly Circus, Leicester Square.

Leto

155 Wardour st.

, Soho, London, W1F 8WG

טל': +44(0)207 494 4991


PHO

163-165 Wardour st.

 Soho, London, W1F 8WN

טל': +44 (0) 207 4343 938

אתר: http://www.phocafe.co.uk/

MOZART (NOT THE CAKE) AND EGGROLL AT THE SOHO

MOZART (NOT THE CAKE) AND EGGROLL AT THE SOHO

This time I will take a different approach and start off with some culture and then straight to the sweets. Last week we went to the opera (oh how cultured we are sometimes), only it wasn’t an opera ‘by the book’ but a modern version of Mozart’s Don Giovanni. For those who are not familiar with the plot of this particular opera, it’s about a hot, arrogant guy who is full of charm and spins all the girls in town on his index finger, but his end is bitter like in every opera, and he unfortunately dies (don’t tell me you’re surprised). In Mozart’s classical version the story is about the well-known Don Juan, while in the modern version he turns into Jonny, a sharp and good-looking London City banker wearing a deadly suit who seduces the girls on stage and in the audience at the same time.

This version of the opera played at one of the trendiest places who keep their finger on the pulse of everything related to contemporary culture in London – The Soho Theatre, which, as you can imagine from its name, is in London’s Soho district. The Soho is probably the most up-to-date and upbeat place in London in the last few years (and it’s been true all through the last two hundred years), and has many entertainment options such as theatres, clubs, bars, and of course countless restaurants from the whole world. The most well-known area within Soho is of course China Town, and in addition to it, you can find around Japanese, Indian, Italian, Thai, Fast and any other kind of restaurant you can think of. Additionally Soho is known by the ‘adult-only’ shops and it’s relative openness to the gay community.

17:20: just out of the opera, very good and original production indeed, we feel like munching something small; the other half feels the need for coffee (not very surprising).

We were exploring Soho at our leisure and in one of the area’s more well-known streets – Wardour St, we run into Leto, a coffeehouse/patisserie that appears at first sight like a museum for pretty pretty pretty cakes. We decided to enter, look around and of course taste some. The selection of cakes is simply bewildering! Cream cakes, layered cakes, tarts, brownies, pound cakes, and more and more...

17:30: we’re in, but there are no chairs to spare, so we had to have our coffee and cakes on the sidewalk...

 It wasn’t easy at all to choose our desired cake – Sophie’s Choice indeed. But in the end each of us finally succeeded in the impossible task of picking the sweet of his fancy.

I had a lemon meringue tart (£2.90), and my beloved had a chocolate brownie (£2.60) and a macchiato (£2.20) like his tradition at coffee shops. If my beloved could rate his brownies experiences in coffee shops around the world, he would have a very successful blog of his own!

My lemon tart had a sharp lemony taste, and the meringue was made excellently – crunchy, melts in your mouth and not too sweet, and let’s not forget the tart itself, that was crumbly (as you can expect from a good tart) without breaking your teeth like other tarts I met in the past.

My beloved’s brownie and coffee did not disappoint either. The brownie was made of quality chocolate and had an addictive texture – a taste of pure decadence! The sugar rush from the brownie got a significant enhancement from the coffee – but the sweetness of the brownie lingered for long minutes after it was gone. It is very easy to ‘ruin’ a brownie by making it into an ordinary piece of chocolate, but Leto managed to turn their brownie into a cute and tasty piece.

18:00: Walking around OxfordStreet, window shopping.

19:30: Hungry... what’s for dinner?

We headed back to Wardour St (5 mins walk). ‘I feel like having Asian’ and there you go – we are in front of one of the 4 London branches of the Vientamese restaurant-bar PHO.

This place specializes in traditional Vietnamese street food, and is especially proud of the Vietnamese flagship dish – the Pho (just like the place’s name). It’s a soup that is actually a full meal – with rice noodles, chicken/beef/pork meat or shrimps, with a plate of sprouts, red chilli and green leaves that you can use to enrich the soup according to your personal taste. The decor is not like a typical Oriental restaurant, but like a warm and inviting bar where you go with friends to meet, chat and have good food at a reasonable price while you do that.

19:40: It’s not possible to book a table here, we were greeted by a cool funky hostess/waitress with a blonde Mohawk and make-up that would fit at a progressive rock club, and taken to the bar behind the restaurant area where we’ll have a bottle of white wine while waiting.

19:50: The atmosphere around us feels like a hipster meeting between East and West. The waitresses are nice and quick, while we wait we can easily see the dishes coming quickly out of the kitchen and our appetite is developing.

20:00: We seem to be waiting for little too long, the crowdedness and dark start playing with our nerves and we’re getting hungry...

20:05: Wondering about the background of the waitress that brought us here: she doesn’t look Asian... her ‘r’s are rolling and cute... very non-local accent... and now she’s just on time to take us to our table!

I already know what I want to have and my beloved also reaches the important decision very quickly.

We decided to share two starters: the first is Cha Gio Chay, spring rolls (£4.25). Don’t worry, when you reach the moment, you don’t really need to know how to read this, you order by the number of the dish that appears on the menu (or by pointing at it), just like any other ethnic restaurant in London. The spring rolls were to my taste, they weren’t dripping with oil and it’s best to eat them enveloped in the lettuce that comes with the rolls together with a sweetish mango sauce.

The second starter we shared was Banh Xeo Tom Ga, a traditional Vietnamese crepe with chicken, shrimps and sprouts (£6.95). At first sight the crepe looked like melted cheese, but it actually quite resembles a Mexican tortilla – only with holes... The crepe was filled to the brim. The recommended way to eat this is to break a piece of the crepe and create small portions by using this piece to pick up some of the meat and shrimps.

21:00: Waiting between the starters and mains, keeping to guess where the waitress is from... I think she’s Ukraine! There’s a weird trend at Asian restaurants in London of having East European people working there, we’re still not sure what this means...

Back to the point, the food: For main, my beloved had the Pho soup (£8.25), that included steak slices, beef meatballs and a plate of sprout, green leaves and chilli to add according to taste. Judging by his updates (and there weren’t many... Either he really enjoyed the food or  he didn’t have much to say to me... I prefer the 1^st option) he enjoyed the soup, his bowl contained a serious quantity of meat, and I think I should’ve placed a ‘do not disturb while I’m having this soup’ sign at the entrance :)

I had to deal with a huge bowl of Bun Noodles (£8.95) - it’s actually not a soup but a dish of rice noodles at room temperature, which also contained lots of vegetables, shrimps, and veggie spring roll. The sauce was great, it wasn’t too hot to make one nervous, and at some point I raised my hands, I simply couldn’t finish it, the dishes here are all big and very generous!

For dessert we shared that most Vietnamese of desserts – the ‘Banana Fritter’ (fried banana) with ginger ice-cream which gave a very good ‘sting’ to the ‘teeth-hurting’ sweetness of the bananas (£4.25) – we licked our fingers!

21:50: OMG! They don’t have Espresso!! I told you, it’s a pity my beloved doesn’t have a brownies and coffee blog!

21:55: Aha... turns out the waitress in question is Estonian – even more exotic that Vietnam!

HOW TO GET THERE?

Both places are on Wardour St. which is walking distance from each of the four Tube stations of the central West End: Goodge Street, Oxford Circus, Piccadilly Circus, Leicester Square.

 Leto

Soho, London, W1F 8WG

155 Wardour st.

 +44(0)207 494 4991

PHO

163-165 Wardour st.

 Soho, London, W1F 8WN

 +44 (0) 207 4343 938

http://www.phocafe.co.uk

למוניה- היוונייה הגדולה שמחה

היוונייה הגדולה שמחה

נכון שאין כמו המסעדה השכונתית, זו שקרובה לבית, שמכירים את המלצרים ויודעים מי חביב יותר ומי פחות...שלא משנה מתי למה וכמה, תמיד כיף לאכול שם? אז ככה אנחנו מרגישים במסעדת Lemonia.

Lemonia- מסעדה יוונית שגיליתי באינטרנט כשחיפשתי מסעדת גריל/ בשר, או במילים פשוטות "שיפודיה".

16:30: חיפוש מסעדה באינטרנט מביא תוצאות חיוביות - המסעדה נמצאת ממש ליד הבית (יש!) ולא צריך  לנסוע בטיוב (יש! יש!)

16:35: יש להם מקומות פנויים להיום בערב (יש! יש!יש!) (בלונדון, לכל שטות צריך להזמין מקום מראש).

אני מודה, יש לי "שריטה" מסוימת בכל הנוגע לשיפודיות. אני מאוד מאוד אוהבת את הקטע שלהן, הריח עושה לי את זה, וכשכל זה מגיע יחד עם חומוס טוב, סלט מתובל כהלכה ושירות חביב ולא מתפלצן- אני אישה מאושרת.

19:30: יוצאת מהבית, אפילו בלי תיק, האייפון בכיס, לדרך.

19:34: נפגשת עם האהוב מחוץ לתחנת הטיוב הקרובה לביתנו, יש לנו עוד 3 דקות הליכה עד שנגיע.

19:37:מתרשמים ממגוון המדבקות על דלת המסעדה – של ZAGAT, ושאר אתרי/ספרי המלצות למסעדות.                                

אני מוכנה להסתער!

בכניסה מברכת את פנינו מארחת חייכנית ומקסימה שמלווה אותנו לשלוחן כשבידה צלחת עמוסה בזיתים, מקלות גזר וצנוניות. מדהים לראות שהמסעדה מ-פ-ו-צ-צ-ת! מלאה מקצה לקצה (וזו מסעדה ענקית) והמקום רוחש ומלא חיות- ממש כמו טברנה יוונית אמיתית. מעבר לשולחנות לזוגות או לרביעיות, יש גם שולחנות עגולים שיכולים להושיב סביבם כ-10 אנשים, ונראה שהמסעדה מברכת הגעה של חבורות גדולות , בין אם למסיבת יום-הולדת או אירוע חגיגי אחר, ולא מנסה "לשמור מקומות" עבור זוגות שרק באים לאכול והולכים. כל המלצרים במקום הם גברים, מבוגרים, חייכניים ונחמדים, דבר שדי קשה להיתקל בו בין שאר המסעדות בלונדון שבהן יש לרוב מלצרים/יות צעירים/ות ונרגנים/ות.

19:40: תוך כדי נשנוש הזיתים, מנסים לגבש החלטה מה להזמין. בתפריט יש מבחר אדיר של מנות פתיחה  ושל מנות עיקריות כמו: סוגי דגים, פירות-ים, שישליק (שיפודים), בשר בגריל, בשר בבישול ארוך וכו' וכו'.

ההחלטה החשובה הגיעה ועימה המלצר החביב- לראשונות הזמנו צלחת חומוס (£4.85), פיתות (£1) וצזיקי (£4.85). כל מי שחי בחו"ל יודע שחומוס טוב הוא קשה להשגה. עכשיו, לא אתיימר ואומר שאני כזו מומחית גדולה לענייני חומוס, ובטוח יהיו כאלו שיקטלו אותי לגמרי עכשיו, אבל- החומוס בלמוניה טעים. יש לו טעם של חומוס! (ולא של חול/ ממרח לא ברור עם גושים הזויים), השמן זית הולם אותו, וואלה, לא צריך לנסוע עד לאזורים של בני דודינו  בלונדון בשביל להשיג חומוס כמו שצריך.

גם הצזיקי לא מאכזב אותנו. החמיצות של יוגורט והלימון מרעננת את הפה ופותחת לנו את התיאבון לקראת הבשר שנמצא כרגע על הגריל ועתיד לנחות אצלנו בצלחת.

למנה העיקרית  הזמנתי "עוף אביב" (Spring chicken) (£12.50)- אני יודעת, זה נשמע די נורא כשמתרגמים את שם המנה מאנגלית לעברית, אבל למעשה מדובר במנה מאוד מוכרת ברחבי בריטניה, עוף צעיר בגריל- הבשר נימוח ועסיסי, וכמובן עם ניחוח הגריל שאני כ"כ אוהבת. כדי לא להתפרע לגמרי הזמנתי סלט לתוספת (ולא צ'יפס, אורז וכדומה) - אחרי הכל היה לי החומוס +הפיתות בהתחלה (:

20:00: נא לא להפריע... אני אוכלת עם הידיים וטעים לי!

האהוב הזמין שישליק כבש ואורז לתוספת (£14.00). הבשר היה כ"כ עסיסי, מתובל נכון ובאופן שלא משתלט על הטעם העדין של הכבש. גם הירקות שחצצו בין חתיכות הבשר היו טעימים בטירוף ולא הצלחתי להפסיק לאכול לו את הבצלים הצלויים, מה שנקרא- הצלחה!

20:30: קשה לי להיפרד מהצלחת שלי...היה לי כ"כ טעים שהייתי מוכנה לחזור על כל זאת שוב...

לקינוח החלטנו להתפרע עוד טיפונת והזמנו משולש בקלאווה (£3.85) אחד לשנינו ואספרסו כמובן (£1.70). לפני שהגישו לנו את הקינוח הניחו על השולחן שני ריבועי רחת-לקום, עם המון המון אבקת סוכר עליהם. אני אוהבת רחת- לקום ומסוגלת לחסל קופסאות- מזל שיש רק שניים.

הבקלאווה הונחה על השלחן והאהוב בא לחתוך ממנה בשיא הנונשלנטיות, רק שאני זעקתי זעקה קטנה של "רגע- חצי חצי!" אני קצת רכושנית בקינוחים...אני לא יודעת להשוות את הבקלאווה הזו למקומות אחרים, אבל מבחינתי היא הכי טעימה בעולם. בצק העלים קראנצ'י ונימוח בו-זמנית, הפיסטוקים טריים, והדבש מתוק מתוק מתוק. עונג.

אני חושבת שכבר הבנתם שאני ממליצה בחום על מסעדת למוניה, ואם רגשות האשם לא נותנים לכם מנוח אז תמיד אפשר לצאת לסיבוב ב-PRIMROSE HILL, הגבעה הכי גבוהה בלונדון שנמצאת 2 דקות הליכה מהמסעדה, לטפס וליהנות מהנוף המרהיב.

עכשיו אפשר לקפוץ כדי להוריד את האוכל (:

איך להגיע?

Tube: Chalk Farm

89 Regents Park Road

NW1 8UY

London

+44 (0)20 7586 7454

** טיפ קטן וחשוב- רואים את פסי הרכבת במפה? יש מעליהם גשר שמשום מה לא מופיע בשום מפה שמקצר פלאים את הדרך למסעדה.

YASSOO... My Favorite Greek

YASSOO... My Favorite Greek

Is there anything better than the neighbourhood restaurant, the one close to your house, where you know all the waiters and you know who is nice and who isn’t...  where no matter when, why and how, it’s always fun to eat there? That’s how we feel about LEMONIA – a Greek place I found on the web when I was looking for a meat/grill restaurant, the closest I can find to resemble Middle Eastern/Mediterranean meat eateries back home.

16:30: Web search brings up positive results – restaurant just near home (yay!) no need to take the Tube (yay! Yay!)

16:35: They have a table for 2 for tonight (yay! Yay! Yay!) (In London, you need to book everything in advance).

I confess I have a weak spot about meat eateries. I love their thing, the smell hits just the right spot, and when it comes with good hummus, a well-dressed salad and a fun service without being obnoxious – I become a happy woman.

19:30: Leaving home, not taking even my bag, I-Phone in my pocket, I’m on my way.

19:34: Met my beloved out of the Tube near our home, we have 3 minutes to walk until we get there.

19:37: Scanning the impressive array of stickers on the restaurant door – Zagat (link) and other restaurant recommendation books/sites.

I’m ready to rock!

A lovely hostess smiles at us at the entrance, carrying a platter full with olives, carrot sticks and pieces of radish. It’s amazing to see that the restaurant is COMPLETELY FULL from end to end (and it’s a big dining hall), and the place is teeming with lively activity – just like you’d imagine a true Greek Taverna. They have not only tables for couples or foursomes, but also round tables that can seat around 10 people, and it seems that they encourage people to arrive in big parties, whether for a birthday or any other festive event, and doesn’t try to cater mainly for couples who only come to eat and move on to somewhere else. All the waiters here are men who seem to be professional waiters after the European tradition – older and more cheerful and smiley than the typical youngster hipster-but-eternally-frustrated types that you meet in most London restaurants.

19:40: Nibbling on the olives and trying to decide what to order. The menu includes an awesome range of starters and mains such as: various fish, seafood, shashlik (skewers), grilled meat, stew, and so on and on.

The important decision arrived and so did the lovely waiter – for starters we ordered a plate of hummus (£4.85), pitta bread (£1) and zatziki (£4.85). Every person from the Middle East who lives abroad knows that good hummus is hard to come by. Now, I don’t pretend to be a big expert in hummus, and I’m sure some people will criticize me for what I’m about to say, but – I liked Lemonia’s hummus. It tasted like hummus! (and not sand / a weird paste with strange lumps), the olive oil suited it well – it turns out you don’t need to go into the depths of Edgware Road or Marble Arch to find decent hummus in London.

The zatziki doesn’t disappoint us either. The sourness of the yoghurt and lemon refreshes our mouths and opens our appetites for the meat, which is now on the grill and will soon land in our plate.

For main I ordered spring chicken (£12.50) – I know the name sounds quite horrible when you read it literally, but it’s actually a very well-known dish in UK – a young grilled chicken, the meat is juicy and moist and melts in your mouth, and it comes of course with the smell of grill which I love so much. So as not to go too much over the top I ordered a salad side dish (and not chips, rice, or something like that) – after all I had the hummus + pitta bread to start with J

20:00: Do not disturb... I’m having fun eating with my hands!

My beloved ordered a lamb shashlik with rice as side dish (£14.00). The meat was very juicy, and was seasoned correctly so that it didn’t overrule the gentle taste of the lamb. I also liked the vegetables that came between the pieces of meat and I couldn’t stop stealing his roasted caramelized onions, in other words – a success!

20:30: Hard to say goodbye to my plate... it was so good I’m ready to do it all again...

For desserts we decided to get a bit more crazy and we ordered a piece of baklava (£3.85), one for both of us to share, and of course espresso (£1.70). Before they served the dessert they placed on our table two cubes of Turkish Delight, with sugar icing on top. I love Turkish Delight and can eat whole boxes of it – luckily we only got two.

As the baklava was put on our table my beloved started cutting it nonchalantly, but I cried ‘wait! Cut me a half!’ – I’m a little greedy about deserts... I can’t compare this baklava to other places, but from my perspective it was the best in the world. The puff pastry was crunchy and melted in my mouth at the same time, the pistachios were delicious, and the honey was sweet sweet sweet. A pleasure.

I think by now you got the idea that I warmly recommend the LEMONIA, and if after eating there you are feeling some guilt, you can always go to nearby Primrose Hill (link), the tallest hill in London which is 2 minutes walk from the restaurant, where you can climb and enjoy the stunning view.

Now you can jump around to get the food down :-)

http://www.youtube.com/watch?v=BbZ5T0x6YO8

How to get there?

Tube: Chalk Farm

89 Regents Park Road

NW1 8UY

London

+44 (0)20 7586 7454

** Small but important tip: see the rail line on the map? There’s a bridge over them that for some reason doesn’t appear on any map – but it will wonderfully shorten your way to the restaurant.