Showing posts with label לונדון. Show all posts
Showing posts with label לונדון. Show all posts

Thursday, 10 October 2013

ישראל בפיתה

אנחנו הישראלים זן מיוחד. לא שאני חושבת שאנחנו טובים, חכמים או מוצלחים יותר מאשר הסובבים אותנו, אלא שלא משנה באיזו מדינה בחרנו לחיות או לגור בה לכמה שנים תמיד נחפש את המוכר לנו. אותו "המוכר" הוא חברים ישראלים, תרבות ישראלית שמדי פעם מגיעה (זמרים, קומיקאים וכד') אבל הדבר שהכי מדבר אלינו והדבר אליו אנחנו הכי הכי מתגעגעים הוא האוכל הישראלי. אני לא מתכוונת לארוחות משפחתיות או למנגל בפארק הירקון, אלא למה שנקרא "אוכל רחוב ישראלי". לא משנה כמה האנגלים ינסו, השווארמה שלהם תמיד תראה (לי לפחות) כמו גוש שומן שנמצא על המוט יותר מדי זמן, השיפודים לעולם לא יונחו בלאפה שמצליחה להחזיק את כל תכולתה וגם להיות טעימה בו זמנית, ועל החומוס אין בכלל מה לדבר, הוא בכלל לא מתקרב לטעם המופלא של החומוס בארץ (יסלחו לי חובבי חומוס הקופסא). לנו הישראלים אוכל הוא דבר שלא עושים ממנו הרבה טררם אבל הוא חייב להיות מעולה! כולם מכירים את הסביח בפרישמן, את פלאפל הקוסם, ושאר נקודות ציון קולינריות הפזורות בכל הארץ וכמובן הויכוח הניטש אצל מי השווארמה הכי טעימה.

בשבת האחרונה, לאחר לילה נטול שינה לחלוטין משום שפיצקוש החליט ש 2 בלילה זה זמן מעולה להתחיל בו את היום שלו, היה לנו יום ישראלי למהדרין. בבוקר נפגשנו עם כמה זוגות חברים וילדיהם במרכז היהודי החדש והסופר מפואר שנפתח בשכונת ווסט המפסטד ( שכונה שדומה במקצת לרמת אביב, לא "בועטת" כמו תל אביב, אבל יש מה לעשות בה).הגענו לשיעור מוסיקה שנערך לילדים ואנחנו עם עיניים טרוטות שינה ורצון עז להשתחל בחזרה למיטה... התפנקנו בקפה ובילינו את השעה הקרובה בשירת שירים  עליהם גדלנו גם אנחנו.

הבוקר עבר לו והגיעה שעת ארוחת הצהריים. כל מה שהתחשק לי (פרט מלחזור למיטה) הוא לאכול, ולא, אני לא מתכוונת לבשל עכשיו שום דבר. לפני כמה חודשים נפתח מקום קטן עליו כבר יצא לי לשמוע המון המלצות מכמה אנשים- "שניצל". כמה שזה בא לי בזמן, ב 10 דקות הליכה בין המרכז היהודי למסעדה פנטזתי על שניצל בפיתה, ועל החומוס שנוזל מהצדדים...יאמי! כמה כיף שיש ישראלים שלוקחים את כל עניין האוכל ברצינות ומצליחים להביא לנו את הטעמים מהארץ שאנחנו כל כך אוהבים.

"שניצל" בבעלות זוג ישראלים נחמדים ביותר הוא מקום די קטן שנמצא במרכז העניינים של ווסט המפסטד המכיל כ 15 מקומות ישיבה בפנים ועוד כ 10 מקומות במרפסת, עיצוב מינימאלי, קופה רושמת ובר סלטים בדיוק כמו בארץ. חייבת להודות שלא הסתכלתי בכלל בתפריט ובאופן הכי טבעי פשוט הזמנתי: פעמיים שניצל בפיתה שבתוכה: חומוס טחינה, סלט, סלט כרוב וקצת חריף, צ'יפס אחד וקולה (18 פאונד). שאר החברים שלנו הגיעו גם כן ומילאנו כולנו את חלל המסעדה. כולם הזמינו את המנות שלהם, שניצל בצלחת, חזה עוף, צ'יפס בטטה וכד' והכול עם שירות לקוחות בעברית וחמימות נעימה של בעלי המקום. כולנו ליקקנו את האצבעות, בדיוק כמו בארץ!


השבת הזו הרגישה כמו גיחה קצרה לארץ רק בלי כל הבלגן שבטיסה, חבר'ה ישראלים, שירים בעברית של ילדות ישראלית ושניצל אחד בפיתה שהרגיש הכי בבית שיש. אפשר לבקש יותר מזה?

איך להגיע?
339 West End Lane , NW6 1RS London, United Kingdom
west hampstead tube station



Tuesday, 24 September 2013

סושי וחזרתי!

אני יושבת מול מסמך ריק וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו הוא כמה התגעגעתי! התגעגעתי לצאת למסעדות, לצלם, לחוות, לטעום ולהריח, לפטפט עם מלצרים ובעלי המקום, לחשוב מה יהיה מקורי ומעניין לאכול ולכתוב עליו...אז הנה, חזרתי, אחרי היעדרות ארוכה (מדי!) ואחרי המון פניות לשוב ולכתוב, הנה אני פה. 

ממה אתחיל? כמובן שיש צורך בהסבר קצר לאן נעלמתי ומה עשיתי בכל התקופה בה לא כתבתי- במילה אחת- אמא. את תחילת ההריון שלי ביליתי בשינה, ולאחר מכן פשוט לא היה לי חשק להתחיל ולחקור מקומות אלא פשוט ללכת ולאכול באותם המקומות המוכרים והטובים. וכן, גם אני חטאתי באמירה הידועה "בא לי לאפה". לאחר הלידה של פיצקוש לא מצאתי את הזמן והחשק כדי להתלבש יפה, להיכנס לרכבת ולנסוע למסעדות המדהימות שיש בלונדון. אז למה עכשיו אני חוזרת? כי יש לי קצת זמן בין הגן של פיצקוש לשאר עיסוקי, ולמה לא לחזור לתחביב ישן וכיפי?

ספטמבר הוא חודש רווי שמחות במשפחה הקטנה שלנו. יום ההולדת שלי ושל פיצקוש וגם יום הנישואין שלי ושל האהוב. בנוסף לכל אלו גם חגגנו את ראש השנה עם הגעתה של אמא שלי לביקור בלונדון. מי אני שתפספס הזדמנויות כל רבות לחגיגות?הזמנתי לכולנו מקומות מבעוד מועד (חודש וחצי מראש)  לארוחה באחד המקומות החדשים היותר מדוברים בתקופה האחרונה "סושי סמבה". אני יודעת שלרבים מכם השם מוכר ואתם מגחכים ואומרים "בישראל המסעדה הזו קיימת כבר עשור" או "שוב סושי?" "נו זו המסעדה של הבחור הישראלי הזה....". נכון- גם בתל אביב ובנקודות מרכזיות בארה"ב יש סניף של הרשת הזו (ניו יורק ולאס וגאס), אבל יחי ההבדל הקטן. 
במסעדה הניו יורקית טרם הייתי, ובזו הישראלית הייתי בתקופת ההרצה בחודש הראשון, ולא זכורה לי חוויה מרנינה במיוחד. אבל, וזהו אבל גדול, הסניף הלונדוני לוקח הרבה מסעדות בכיס הקטן. ממש כמו שמתארים לבחור בחורה שרוצים להכיר לו - יש ל"סושי סמבה" את כל הקריטריונים לשידוך מוצלח:
המיקום:מרכזי, הנוף: מהמם עד מטריף, נגישות: הטיוב במרחק של כמה מטרים מהמסעדה, אווירה: שיקית ואורבנית. מה כל כך ייחודי? זינוק מהיר במיוחד במעלית אל הקומה ה38 של Heron Tower , והאוכל הכל כך מיוחד שמגישים פה. שילוב מנצח של אוכל יפני פרואני וספרדי נשמע קצת מוזר, אבל מי אמר שנישואין בין עדות שונות הם לא מעניינים?
כפי שכבר ציינתי, את המקומות הזמנתי כחודש וחצי מראש, וגם אז לא היו מקומות לארוחת ערב וגם לא לצהריים, כך שמצאנו את עצמנו בשעה 15:30 אחרי חוג השחייה של פיצקוש בדרכנו לעיר, חמושים ברעב (כלור תמיד גרם לי לתחושת רעב מתקדמת) והרבה התרגשות בלב - הרי הרבה זמן לא יצאנו למסעדה עם הייפ כזה.


קיבלנו את התפריטים. אמא שלי לא ממש מבינה מה היא עושה במסעדה בה אוכלים סושי, האהוב עסוק עם פיצקוש שמפלרטט עם כל המלצריות והמארחות ורק אני עסוקה בלהבין מה יותר מגניב ושונה ממה שאכלתי במקומות אחרים מבלי לקרוע את הכיס (משימה די קשה). קיבלתי אוטוריטה מוחלטת להזמין מה שבא לי!. העיקרון של "סושי סמבה" הוא צלחות חלוקה ושאין סדר למנות- מה שמוכן יוצא. עבור שלושה אנשים רצוי להזמין 2 מנות פתיחה, 2-3 מנות אמצע ועיקרית אחת. קראתי למלצר ופשוט אלתרתי בין הרצון העז שלי לגיוון, לבין החששות של אמא שלי מפני דגים נאים מגולגלים באורז, לבין אוכל שגם פיצקוש יוכל לדגום, ומשהו משביע לאהוב שטוען שסושי זה לא אוכל. כל הסיפור היה די מתיש אבל לבסוף הצלחתי לאזן בין כל הבקשות מסביב.

שנתחיל? למנות פתיחה הזמנתי שרימפס טמפורה ברוטב ספייסי מיונז ופיטריות כמהין שחורות (13 פאונד). המנה כללה המון שרימפסים כך שלא היו ספקות ולא היו מבטים מצטלבים בין כל החולקים המקרבים את הצ'ופסטיקס לצלחת שוב ושוב. גם הפיצקוש זכה לטעום שרימפס לראשונה בחייו ונראה שיש לנו עסק עם חובב טעמים מגוונים ומיוחדים.


מנת הפתיחה שהרטיטה את עולמינו היתה ריבועי חזיר מזוגגים ברוטב תפוזים ובצל סגול מוחמץ מונח על עלה חסה(12 פאונד). ניתן היה להבחין במלח הגבישי ותשומת הלב לפרטים בהכנה של הביס המושלם הזה. אי אפשר באמת להתחיל ולקחת ביסים קטנים ממנה שהיא בגודל ביס שפשוט מפוצץ בטעמים, אז חבל לבזבז זמן בניסיון להנדס את הנגיסה הבאה בכל פעם.


תוך כדי שאנחנו יושבים, אנחנו שותים ומתענגים מבקבוק ברוט שמתפצפץ בפה בדיוק כמו שברוט אמור לעשות, ומבלי להכביד בטעם. באופן אישי, מעולם לא הסתדרתי עם השילוב בין אוכל אסייתי ויינות, ולכן ויתרתי מראש על יין בארוחה הנוכחית. מיותר לציין שהכוס שלי נראתה כאילו שאני לא שותה בכלל, משום שהמלצר עט לכיווני עם כל שלוק ששתיתי. קצת מטריד אבל מתישהו הוא הבין שהוא קצת מציק.....
מנת פתיחה נוספת היתה גיוזה(12 פאונד). יש לומר שזו מנה די משעממת שלא היתה שונה בהרבה מגיוזות אחרות שיצא לי לטעום במסעדות פחות מרשימות או במסעדת רחוב סינית שמכבדת את עצמה ומכינה דמפלינג כמו שצריך. חביב, אך לא יותר מזה.


גולת הכותרת היתה המנה העיקרית של אחר צהריים לבבי זה. על מגש ועליו אבנים לוחשות הוגשו 3 נתחי בשר שנצרבו במידה הכי מדויקת שראיתי בתקופה האחרונה. אלו היו נתחי ריב- איי, נקניקיית צ'וריסו אדמדמה ונתח נוסף של ראמפ סטייק (42 פאונד). הבשר לא היה שומני כלל, אלא היה רך ונימוח. על הפלטה הוגשו רוטב צ'ימיצ'ורי, עלים ירוקים מוקפצים, פרורי לחם מטוגנים (בשביל הקרנצ'), סלט עגבניות ופלפלים ובנוסף תבשיל שעועית חלומי. מיותר לומר שהפלטה חוסלה במהירות הבזק. אמא שלי ליקקה את האצבעות, האהוב לא הניח לשנייה את המזלג (וזה קשה כשיש ילד בן שנה לבדר /לרדוף אחרי/ להאכיל וכד'), והפיצקוש ביקש עוד ועוד צ'וריסו למרות החריפות.

בסושי סמבה הפרזנטציה מנצחת ועם כל מגש סושי שעבר לי מול העיניים (והיו המון כאלו) החשק לסושי רק הלך וגבר. מכיוון שישבתי בחברה לא אוהדת סושי הזמנתי את הרולים הפשוטים ושדמה היה לי שיתקבלו בברכה יחסית. רול אחד של טונה אדומה עם קרנצ' (12 פאונד) ושני הנד רול שרימפס טמפורה עם ספייזי מיונז, פטרוזליה ובצל סגול (13 פאונד). ההפתעה היתה שההנד רול לא היו מגולגלים באצה אלא במה שהיה נראה כמו חביתה דקה דקה ושקופה. מעדן!!! מיותר לציין שכולם כולל כולם ליקקו את האצבעות?!?



את המתוק בפה חייבים לסיים עם קינוח. המלצר המליץ מאוד על עוגת גבינה (13פאונד). כמה כבר אשר לחדש עם עוגת גבינה....הרהרתי ואמרתי נו בסדר. שוקולד לא בא לנו (כבד) וכל מיני פודינגים שפונים לקהל האנגלי גם לא עושים לנו את זה. מה אמרתי קודם על פרזנטציה? בטח דמיינתם שוב משולש עוגת פירורים, ממש לא במקרה הזה. יצירת האומנות אה אופס... עוגת הגבינה הונחה על השולחן ויראי כבוד שכמותנו בהינו בה במשך דקה ארוכה. העוגה עצמה הונחה בתוך כדור סוכר מנופח שהונח על הר פירורים ממותקים, גלידת וניל , ג'לי תות, טפטופי גרניטה וגרידת תפוז מעודנת.


היה לא זול אבל כל כך שווה את המחיר. ארבעתנו נהנינו בצורה בלתי רגילה, חוויה קולינרית מהשורה הראשונה וכל זה עם מעט מאוד ציפיות מראש. מומלץ מאוד למי שמוכן לרענן את חלל הפה עם המון טעמים חדשים ולמי שאינו סובל מפחד גבהים (:
  
Heron Tower
Bishopgate 110
 London EC2N 4AY
Tube station: Liverpool st

Saturday, 3 September 2011

פירות ים- ריק סטיין

דגים, זה מרגש אותי
 "אין דבר מרגש יותר מאשר דג שבושל בשיא הפשטות" (ר. סטיין)
ריק סטיין הוא אחד מהשפים "הבכירים" באנגליה ולמעשה הוא השליט הבלתי רשמי של עיירה קטנה בשם פדסטו (Padstow) שנמצאת במחוז קורנוול שבדרום אנגליה. לסטיין יש חמש מסעדות ועוד בייקרי, דלי, חנות למוצרי בישול ומזכרות ואפילו מלון. אי אפשר לחמוק משמו ופועלו של סטיין כשמסתובבים בעיירה הזו שעל שפת האוקיינוס האטלנטי, ואני,כמו שרק אני יודעת לעשות בטיולים, עושה את מה שבאמת חשוב והוא הלו"ז הקולינרי, מה שאומר, להודיע מתי הולכים ל"ביקור המלכותי" במסעדת פירות הים המפורסמת שלו.
בכל סופ"ש אחרון של אוגוסט יש באנגליה מה שנקרא "בנק הולידיי". תוספת של יום לסוף השבוע, מה שמאפשר לקחת חופשה נינוחה שגם מספיקים בה משהו. יצאנו לטייל במחוז קורנוול שבדרום אנגליה, איזור שמאופיין בנופים ירוקים להפליא, מפגשים דרמטיים של צוקים עם הים וכמובן המון אוכל ים משובח.



יום שבת, 18:00 חזרנו יחד עם ג' ו מ'  לצימר המקסים שלנו באמצע השום מקום, לאחר יום טיול מעולה. התארגנות מהירה וקדימה לדרך.

19:00 "תכנסי כבר לאוטו וניסע"... יצאנו לדרך!
19:30 אני כבר ממש מתרגשת- אנחנו בפדסטו, עיירה ממש חמודה והשם של סטיין מציץ מכל פינה! ממש האח הגדול. אמרנו ביי ביי לג' ומ'- הם לא אוכלים פרות ים- הפסד שלהם.

 ((:  צ'ק אין -העוקבים מבינכם אפילו הגיבו בזמן אמת


19:45: בכניסה מקבל אותנו מארח חביב, עם מבטא בריטי מוזר (לא לונדוני- אליו כבר התרגלתי), לקח לנו את המעילים (מה לעשות- פה כבר באוגוסט מרגישים את החורף מתקרב) והוביל אותנו למקומות שלנו על הבר. אני חייבת לציין שניסיתי להזמין מקומות למסעדה כשבועיים מראש, אבל משום שמדובר היה בסופ"ש  בו כל אנגליה בחופש, לא הצלחנו להשיג שולחן שאינו על הבר. לי אישית אין בעיה עם ישיבה שכזו- הרבה פעמים מקבלים פינוקים מהברמן, והרי זה משובח. המסעדה עצמה מעוצבת בפשטות אלגנטית. ריהוט עץ בהיר, מפות לבנות ותמונות שמתאימות למוזיאון לאומנות מודרנית על הקירות. בכניסה מקבל את פנינו קיר בקבוקי יין מרשים, אשר בין היתר מציג גם את ליין היינות של אדון ריק סטיין....האח הגדול כבר אמרתי?


עם קבלת התפריט אני נמלאת התרגשות וכמו ילדה בחנות ממתקים לא יודעת במה לבחור. אחרי אלימינציה מהירה של כל הצדפות למיניהן שאסור לי לאכול לצערי הרב, ראיתי שבעצם  מי שמככבים בתפריט הם הסרטנים והלובסטרים, וואו איזו חגיגה שתהיה פה היום! לא יכולה לחכות שיביאו לי את כלי המשחית - הפלייר לניתוץ השריון- אני מוכנה להזמין!  SHOOT
לפתיחה קיבלנו סלסלת לחמים וחמאה, ומנת פינוק מהשף, מעין כדורים קטנים של שרימפס עטופים בטמגו (חביתה יפנית) עם רוטב אסייתי מתקתק- טעים. הזמנו גם יין, סוביניון בלאן- שיתאים למנות שהזמנו (£24).
נראה לי שלא אכביר במילים לגבי המנה הראשונה שלי ופשוט תראו בעצמכם בתמונה. אין מילים בפי כדי לתאר את הפלא הזה. כמה פשוט וככה טעים. מדובר בסלט בשר לובסטר,שעועית ירוקה, אבוקדו וכבד אווז בתיבול שמן זית וחומץ בלסמי (£16.5).....אילו רק הייתי יכולה ללקק את הצלחת בסוף...
אין דברים כאלה- באמת


האהוב הזמין JAMON IBERICO, מנה שבתפריט מתוארת כ"נקניק החזיר המשומר הטוב בעולם"! ולפני שהוגש לצלחת- הואכל החזיר בלא פחות מאצטרובלים ותאנים ויושן למשך 3 שנים לפחות (£16.5). המנה מומלצת להגשה (ואכן קיבלנו את ההמלצה...) בתוספת כוסית יין שרי לבן מתקתק שטעמי המוסקט שלו משתלבים נהדר עם ניחוח התאנים של הנקניק (£4.35). אני חייבת לציין שהצלחת שהגיעה לא היתה הדבר הכי מושך לעין, וחבל שכך, משום שהטעם "נראה" אחרת לגמרי.



20:45: הוציאו את החצוצרות, הכינו את התותחים, המנות העיקריות בדרך!
מי שמכיר אותי יודע שאחד הדברים שאני יותר אוהבת הוא לאכול עם הידיים, ושסכין ומזלג הם רק בגדר המלצה. הזמנתי "סרטן צ'ילי בנוסח סינגפור", זהו סרטן שהוקפץ במחבת ווק יחד עם שום, ג'ינג'ר, צ'ילי וכוסברה (£24.5). בהמשך ההסבר בתפריט, כתוב שהמנה מיועדת עבור אלו שאוהבים לאכול עם הידיים ולהתלכלך באופן מגוחך (הכי אני). כשערכו עבורי את השולחן לקראת הגעת המנה שלי באמת לא הניחו סכו"ם אלא רק פלייר לפיצוח שריונות ומזלגון להוצאת בשר הסרטנים, אקסטרה מפיות וקערת מים חמים ולימון- הם באמת יודעים את העבודה פה.



כבר יצא לי לאכול סרטנים בכל מיני הזדמנויות, אבל הפעם הזו התעלתה על כולן. כמות הבשר בסרטן הוכיחה את נאמנות המסעדה לספק סחורה טרייה ובעונתה, התיבול היה מדוייק ואפילו עבור מישהי שאינה חובבת כוסברה כמוני, נוכחותה לא הפריעה כלל. התלכלכתי לכדי צחוק ונהניתי מכל שניה.
האהוב גם כן התפרע והזמין לובסטר. עכשיו, האהוב שלא כמוני לא באמת אוהב להתעסק עם אוכל, אוהב פשטות ובלי הצורך לחלץ את הבשר מבין הצבתות. גם לאנשים שכמוהו יש מענה! הלובסטר שלו הוכן בשיטה הקלאסית ("נוסח תרמידור") שחווה רנסנס כעת, בה השף "שולף" את בשר הלובסטר, רוקח אותו עם חמאה, שמנת, עשבי תיבול ומעט רוטב עגבניות, ובסופו של דבר מחזיר את הבשר לשריון. הבשר ממש נימוח ונמס בפה, ושם בכיס הקטן מסעדות שמציגות בגאון את הלובסטרים שלהם בקדמת המסעדה בטון של "תראו, אנחנו מוכרים לובסטרים". בצניעות ובכבוד רב לחומר הגלם מוגשת לשולחן מנה פשוטה אך יוקרתית שלא גורמת לסועד להתבאס ששילם ממיטב כספו (£39.5).



21:45 תחושת הניצחון והסיפוק מאכילת האוכל היא חזקה משאוכל לתאר. כל 2-3 ביסים אנחנו פשוט עוצרים ונותנים קריאות כמו: מממ...וואו...יאמ יאמ יאמ...מתי באים לפה שוב?! אילו רק היתה לי קיבה נוספת וחשבון בנק מנופח הייתי עושה הכל, שוב, מההתחלה.
21:50: החלטתי שבא לי לעשות סיבוב "אני בדרך לשולחן שלי" בכל המסעדה רק כדי לראות מה אוכלים בשולחנות אחרים, ותאמינו לי שגם עליהם החגיגה של סטיין לא פסחה. פלטות ענקיות של צדפות, שרימפס דגים וכל טוב הים שאפשר רק לפנטז עליו עד לפעם הבאה שנגיע למסעדה הזו.
21:55 לקינוח החלטנו לחלוק קרם ברולה (£8.5), הרבה חדש לא היה שם פרט לטעם המצוין של הווניל ובכך שהיה קליל מספיק לאחר ארוחה מכובדת. הקראסט של הסוכר היה BY THE BOOK והיה נחמד לטבול את בישקוטי האגוזים והשוקולד הלבן בקרם העדין. פינוק.



 כפי שציינתי בתחילה, אחת ה"הטבות" בלשבת באיזור הבר היא הפינוקים, ויחד עם האספרסו הגישו לנו צלחת צפחה שחורה ועליה טרפלס שוקולד וריבועי מרמלדה מסוכרים, תענוגות עד הרגע האחרון.



22.30: יצאנו מהמסעדה בדרכנו חזרה לצימר ומאותו הרגע אנחנו חולמים לחזור. היה מ-ו-ש-ל-ם, יום יבוא ובטוח שנחזור...כבר מתגעגעים.

 איך להגיע?
The Seafood Restaurant
Riverside, Padstow,Cornwall
Tel: 01841532700
 נ.ב
הייתי חייבת להוסיף עוד תמונה של המנה הראשונה המצויינת שלי!