Showing posts with label בלוג מסעדות בלונדון. Show all posts
Showing posts with label בלוג מסעדות בלונדון. Show all posts

Wednesday, 12 October 2011

הופעה של טעמים - Made in Camden

 הופעה של טעמים - Made in Camden

לפני שנה עברנו האהוב ואני לעיר החלומות שלנו, לונדון. ממש תוך כמה חודשים לתוך מערכת היחסים שלנו ידענו שיבוא היום ונחיה יחד בעיר המופלאה הזו שיצא לנו להתאהב בה בהזדמנויות שונות בשנות הטיפש-עשרה שלנו. אני נמשכתי לאופנה, התרבות ואינסוף הטיפוסים השונים מכל העולם שאפשר לבהות בהם (בנימוס), והאהוב נמשך לסצנת המועדונים, הברים ותרבות האינדי שצמחה ממש ברחובות שבאופן הזוי במקצת נמצאים במרחק  קצר מהבית.
 אותם רחובות נמצאים בשכונת קמדן (Camden Town). קמדן היא אחת השכונות היותר צבעוניות, שמחות ועמוסות תיירים בלונדון- מהסיבה שהיא מציעה מגוון שווקים שיכולים לפנות לכל אחד מאיתנו. חשקה נפשכם במזוודה מתחילת המאה הקודמת? לא תצליחו לשרוד את החורף הקרוב בלי מעיל עור ופרווה שעיצובו הושפע משנות ה-60? אתם רעבים לאיזה אגרול מטוגן לעייפה? בדיוק אמא זרקה לכם את הטי-שרט השחורה (הדהוייה לגמרי) לפח? זהו המקום להשלים את החסר או פשוט לקנות שמונצע'ס שאח"כ לא תבינו למה קניתם אותם.
אבל עם כל הכבוד לשופינג בלונדון, בבלוג הזה עסקינן באוכל ומסעדות, ואני שמחה לבשר שיש מקום נפלא בו אפשר לאכול אחרי הסיור הכיפי אך עם זאת מעייף בשווקים ובין המוני האנשים שפוקדים את קמדן מדי יום. אם תתחילו את יומכם בתחנת הטיוב Camden Town ותמשיכו בהליכה צפונה לכל אורכו של רחוב קמדן (Camden high st) בסופו של דבר  תגיעו לנקודת ציון חשובה נוספת בלונדון וזהו ה- Roundhouse. המקום היה בית חם להופעות של אמנים ולהקות עוד בתקופות שחלקנו היינו רוצים להיוולד בהן, וכיום מארח הופעות שלי גדולי האמנים של ימנו, תערוכות, מסיבות ואפילו חתונות.

ממש לא מזמן נפתחה בתוך המבנה העגול והמוזר למראה מסעדה ששמה –Made in Camden, שבמבט ראשון נראית פשוטה, ואפילו מצליחה להזכיר המראה שלה את הקפיטריות שמפקיעות מחירים שיש באולמות קונצרטים, אבל (הפתעה הפתעה) מסתבר שטעים פה כל כך!!!  
עלי להתוודות שחלק מההנאה מהמסעדה  נעוצה בעובדה שהיא במרחק הליכה מהבית- 4 דק' על השעון, וגם זה בהליכה איטית.
הגענו ביום ראשון בערב לכבוד יומולדת של חברה והיינו ר-ע-ב-י-ם. המקום לא היה מפוצץ כבכל ערב, בטח בגלל שלא היתה שום הופעה באותו יום (בדרך כלל המקום מפוצץ, וחייבים להזמין מקומות מראש). המסעדה היתה חצי מלאה ואני חייבת להודות שזה היה נהדר, לא הייתי במוד  לרעש ותזזיתיות, התאים לי בול.
19:30: סוף סוף הצלחנו להבין איפה דלת הכניסה! נשמע מטופש אבל הדלת כאן היא לא הכי טריוויאלית למשתמש המצוי (נראית כמו דלת ליציאת חירום). מלצר צרפתי חביב מלווה אותנו אל עבר השולחן שלנו בפינה נעימה של המסעדה ממנה ניתן להשקיף אל הרחוב.


קיבלנו את התפריטים ולשם שינוי בא לי לשתות דווקא קוקטייל. אני אף פעם לא יודעת את שם הקוקטייל אותו מתחשק לי וגם אם אקרא מליון פעם את רשימת המרכיבים של המשקאות המופיעים בתפריט, אני לא יודעת לומר אם אוהב או לא אוהב את שקיבלתי. לכן, השיטה שלי היא לבקש "קוקטייל עם טעם לא חזק של אלכוהול ושיהיה פירותי", כך נוצר מצב שאין לי מושג מהו שם הקוקטייל (גם אם אמרו לי אני לא טורחת לזכור) אבל אני שותה משקה שטעים לי- ואני שומרת לעצמי את האופציה להחזיר את המשקה אם זה אינו מוצלח בעיני- אחרי הכל, הברמן לא קלע לטעם שהגדרתי לו....(תמימה, כזו אני).

המלצר הבין את בקשתי וקיבלתי קוקטייל בשם Alcolfrotic - משקה מבוסס ג'ין, ליצ'י, לימון וזסט תפוז (£8). המשקה היה לא רע, אבל גם לא "נפלתי". נעבור לאהוב שבחר יין (שכל אחד יתמקד במה שהוא מבין...) - בקבוק Carmenere מצ'ילה, יין אדום נעים וקליל שזרם בעדינות ועזר לנו להנות מהמנות שבאו אחר-כך (£23)

באנו רעבים, כבר ציינתי? המלצר המליץ לנו להזמין כמה מנות ראשונות לחלוקה בין ארבעתנו ומנה עיקרית לכל אחד. המלצר אמר ולכן נציית. סך הכל הזמנו עבור 4 אנשים, 6 מנות ראשונות ו- 4 עיקריות ו- 2 קינוחים, אז קדימה, בואו תצטרפו לשחיתות (או לפחות תקראו על כך).

מ', כלת היומולדת חשקה במרק כרובית (£4.5), אשר התאים מאוד לערב עם רוח קרה וטמפרטורות שמבשרות את בוא החורף הלונדוני כפי שהיו באותו היום. המרק היה סמיך מאוד ובעל טעם שמנתי שקיבל PUSH מרענן משמן הזית והצ'ילי שעיטרו את המרק עם הגשתו.


ג' הזמין 2 מנות ראשונות-  האחת, כבד עוף בתיבול קארי המוגש על לחם בריוש, צזיקי, רימון, חמוציות ושקדים (£7). נשמע שילוב טעמים מעט מוזר... אבל אפילו לטעמי, בתור מי שאינה חובבת קארי בכלל, כבד העוף היה עשוי נפלא- לא ייבשו אותו, הוא היה טרי, וכל שאר מרכיבי המנה החמיאו לכבד. המנה שילבה כמה טקסטורות- שזה מאפיין שאני מאוד אוהבת. קיבלנו הכל במנה הזו- קראנצ'יות, רכות, חמוץ, מתוק, טעמים מהמזרח ועוד.


המנה השניה של ג' היתה סטייק שור בגריל המלווה בקומפוט של עגבניות ובצלים ופשטידת תפוחי אדמה עם גבינת גורגונזולה (גבינת עובש מצויינת) (£8). יכול להיות משהו לא טוב במרכיבים הללו? אני לא רואה איך אפשר לומר מילה רעה. הבשר היה רך ועדין (בשר שור מצריך בישול ארוך מאוד), הקומפוט היה מתקתק ומתובל בפלפל שחור שהקפיץ את הטעם בפה, ועל הפשטידה המציאו את המושג "אוכל מנחם" לטעמי.


גם האהוב הזמין 2 מנות ראשונות, בהתמקדות על "פרה נמוכה". אחת מהראשונות היתה מנת טרין חזיר המלווה בממרח צ'אטני העשוי משומר ודובדבנים, ורטוב איולי חרדל (£6.5). האהוב הוא חובב טרין ידוע, ותמיד יזמין כזה אם קיים בתפריט. המנה הזו הדגימה לנו כיצד טרין יכול להיות ממרח בשרי אך ללא כל הצורך בשומן ועוד תוספות שלא תמיד תורמות למרקם או לטעם במנה. ניתן היה להבין שהשף יודע מה הוא עושה- לא תמיד צריך לעקוב אחר כל חוקי הבישול הצרפתי ולבשל טרין על פי הספר, אלא אפשר לבשל באופן פשוט, לא מתיימר, ולכבד את הסועד בבשר נקי משומן, אשר תובל ובושל כראוי. הממרחים המצורפים החמיאו לטרין, ביס אחד מתקתק, ביס אחר עם חריפות עדינה וכמובן שניתן לשלב בין השניים.


המנה השנייה של האהוב היתה "בטן חזיר" עם כרוב אדום, חבושים ופירה שום עם רוטב מייפל (£8). החלק הטריקי בהכנת המנה  היא פיסת השומן המונחת מעל הבשר שאמורה להיות קריספית ומתפצחת בפה, לא סתם באנגלית קוראים לחלק הזה Crackling. השומן אכן היה קריספי והבשר נמס בפה ויחד עם המתיקות של השום והמייפל היתה לכולנו חגיגת טעמים. נום נום נום!


אני הזמנתי דג מקרל בתיבול תפוז וזעפרן, ריבת סלק וסלט תפוחי אדמה וואסאבי (£7.5). הדג היה טיפונת יבש מדי לטעמי, כנראה טוגן דקה אחת יותר מדי, אבל שאר מרכיבי המנה פיצו על העניין. הוואסבי התפצפץ בפה, וריבת הסלק היתה מתוקה ולחלחה את הדג והשיבה לו בהצלחה את ה"חיות" לה הוא היה זקוק כל כך.

20:30: סיימנו לאכול... בוחנים את כל הצלחות המונחות לפנינו, תוהים אם אנחנו מסוגלים להזמין את הכל שוב, מהתחלה- אבל מצד שני, אם זו היתה רק הפתיחה, מה עוד מצפה לנו בהמשך? הרף מוצב גבוה עכשיו...

20:40: טה דאם! העיקריות זה העיקר.

ג' ואני החלטנו להזמין את אותה המנה- חזה ברווז במרינדת תפוז וכוכב אניס, עם פירה בטטה (£16). כשמכינים ברווז אין דבר חשוב יותר מאשר מידת העשייה שלו- וגם פה השף לא פישל. הברווז היה ורדרד בדיוק כפי שהוא אמור להיות, בשר רך עם תיבול מתאים של התפוז שפונק על-ידי יין אדום מצומצם במחבת (glaze). פירה הבטטה היה קרמי ולא כבד מדי, ואפילו העלים הירוקים קיבלו את מנת שמן הזית לו היו זקוקים. יאמי.


האהוב הזמין דג Hake (מסוג בקלה) עם קוסקוס ישראלי (בחיי ככה כתוב בתפריט), שהתגלו כאותם פתיתים כמו שהגננת הכינה לנו בגן הילדים, עגבניות שרי ולמון-גראס (£15). הדג היה מלא טעם, לח, ו"התפרק" בדיוק כפי שדג אמור להתפרק ברגע שנוגעים בו עם המזלג. ה"קוסקוס" נהנה מהרוטב החמצמץ והעגבניות הוסיפו עוד עסיסיות למנה.


כלת היומולדת התפנקה בצלע בקר שבושלה בבישול ארוך בתיבול אסייתי שהוגשה עם אורז ושעועית אדוקי (Adzuki). אני מניחה שלא אפתיע אף אחד אם אומר שהבשר היה עשוי נפלא, החליק מהעצם, ושהיה תענוג לסיים את המנה עם האורז שספג את הרוטב המתקתק.

21:30: איך אפשר בלי קינוח?

פה התחלנו להתלבט. אנחנו כישראלים לא ממש מתחברים לכל הפודינגים והקינוחים הסופר כבדים שנוהגים להגיש פה באנגליה. התלבטנו יחסית הרבה זמן, ובסופו של דבר החלטנו להזמין רק 2 קינוחים לארבעתנו.
הראשון- עוגה ממולאת בקרם כרמל ולצידה גלידת קוקוס ורוטב אוכמניות (£6). העוגה היתה דחוסה מדי לטעמי ובעלת טעם קימחי מעט. קרם הכרמל היה מצויין והיה בדיוק בטמפרטורה הנכונה והשתלב טוב מאוד עם הגלידה.


הקינוח השני היה מרקיז שוקולד ולצידו פחזניה ממולאת בשמנת בטעם מנטה ורום (£6). לא הספקתי למצמץ ומרקיז השוקולד התאייד כלא היה. החבר'ה מסביבי חיסלו אותו עוד לפני שהספקתי לומר "ליידי גאגא"!!! נראה לי שהיה להם טעים....


אין מילים בפי, כל המנות, הראשונות וכן העיקריות היוו עבורנו ארוחה משובחת עם טעמים שלא פוגשים בכל מקום. אני יכולה להרשות לעצמי לומר שהייתי שמחה ללחוץ לשף של Made in Camden  את היד, הוא עשה עבודה מצוינת בהרכבת המנות, שילוב הטעמים ועל היכולת להפוך חומרי גלם "רגילים" למיוחדים ועם טעם של עוד. המסעדה לא סובלת ממנת יתר של שכרון חושים עצמי, אלא מכבדת את הסועד בעיצוב פשוט, שירות ראוי ואוכל שכבר מעכשיו בא לי לחזור אליו. שאפו.

איך להגיע?
תחנת Chalk farm
Roundhouse
Chalk Farm Rd
NW1 8EH

Saturday, 24 September 2011

קינוחים וויאטנאמי -מוצארט (לא העוגה) ואגרול בסוהו

מוצארט (לא העוגה) ואגרול בסוהו
הפעם אחרוג ממנהגי ואתחיל עם קצת תרבות ומשם ישר למתוקים. בשבוע שעבר הלכנו לאופרה (כן ,כן אנחנו מתורבתים לפעמים), רק שהפעם לא מדובר באופרה "לפי הספר" אלא בגרסה מודרנית לאופרה של מוצארט- "דון ג'ובאני". למי מכם שאינו מכיר את הסיפור הכללי של האופרה הזו, מדובר במעלליו של גבר שרמנטי/חתיך ויהיר שמסובב את כל בנות העיר על אצבעו, אך סופו מר כבכל אופרה והוא, מה לעשות, מת בסוף (אל תגידו לי שאתם מופתעים). בגרסה הקלאסית של מוצארט הסיפור הוא בעצם על דון ג'ואן המפורסם, ואילו בגרסה המודרנית הוא הופך לבנקאי לונדוני חתיך הורס הלבוש בחליפה קטלנית למהדרין המפתה את בנות העיר והקהל בעת ובעונה אחת.
האופרה הוצגה באחד המקומות הטרנדיים שיש להם "יד על הדופק" בכל מה שקשור בתרבות בת זמננו בלונדון- מדובר ב"תיאטרון הסוהו" אשר כשמו כן הוא, ממוקם באזור הסוהו הלונדוני. הסוהו הוא אולי האזור הכי קצבי ועכשווי נכון לשנים האחרונות (וזה נכון בכל זמן נתון במאתיים השנים האחרונות לערך) והוא מקבץ בתוכו אפשרויות רבות לבילויים כגון תיאטראות, מועדונים, ברים, וכמובן המון מסעדות מכל העולם. המתחם המפורסם ביותר בתוך האזור הכללי של הסוהו הוא כמובן צ'יינה טאון ובנוסף אליו ניתן למצוא בסביבה מסעדות יפניות, הודיות, איטלקיות, תאילנדיות, פאסט פוד, וכו' מכל סגנון על פני הגלובוס. בנוסף סוהו ידועה בחנויות "למבוגרים בלבד" ובפתיחות רבה יחסית לקהילה הגאה.

17:20: אנחנו אחרי האופרה, ההפקה היתה מוצלחת ומקורית לכל הדעות, מתחשק לנו לנשנש משהו קליל, ועולה צורך עז של החצי השני בקפה ( לא מפתיע במיוחד).

סיירנו להנאתנו בסוהו ובאחד הרחובות הידועים של האזור- רח' ווארדור (Wardour st), נתקלנו ב-Leto, בית קפה/קונדיטוריה שנראית במבט ראשון כמו מוזיאון לעוגות יפות יפות יפות. החלטנו להיכנס, לראות וכמובן לטעום. מבחר העוגות פשוט מטמטם! עוגות קרם, עוגות שכבות, טארטים, בראוניז, עוגות בחושות ועוד ועוד....
17:30: הגענו, אבל אין כסא אחד לרפואה, נאלצים לעשות טייק אווי "לקפה ועוגה" על המדרכה...
הבחירה בעוגה הנכספת לא היתה קלה כלל- ממש "בחירתה של סופי". בסופו של דבר כל אחד מאיתנו עשה את הבלתי אפשרי ובחר את שרצתה נפשו למתוק.


אני הזמנתי טארט  עם קרם לימון ומרנג (£2.90), והאהוב הזמין בראוני שוקולד ומקיאטו (בראוני £2.60 קפה £2.20) כמיטב המסורת שלו בבתי-קפה. אילו האהוב היה יכול לדרג את חוויות הבראוניז שלו בבתי הקפה השונים ברחבי העולם, היה יכול להיות לו בלוג מוצלח ביותר!
טארט הלימון שלי היה בעל חמצמצות נעימה והמרנג היה עשוי לעילה ולעילה- קראנצ'י, נימוח ולא מתוק מדי, ובל נשכח את הטארט עצמו שהיה פריך (כשמו כן הוא- בצק פריך) ופירורי כראוי ולא שובר שיניים כפי שכבר יצא לי לפגוש בעבר.


הבראוני והקפה של האהוב גם כן לא אכזבו. הבראוני הצטיין בשוקולד איכותי ובמרקם ממכר- שחיתות לשמה! השוגר ראש מאכילת הבראוני קיבל זריקת עידוד משמעותית מהקפה – אבל המתיקות של הבראוני נשארה למשך דקות ארוכות אחר כך. מאוד פשוט 'להרוס' בראוני לכדי גוש שוקולד סתמי, אבל ב-Leto הצליחו להפוך את הבראוני ליצירה שובבה וטעימה.


18:00: מסתובבים קצת באוקספורד סטריט, עושים שופינג עם העיניים.

19:30: כבר רעבים... מה אוכלים היום לארוחת ערב?

שמנו פעמינו חזרה לרח' ווארדור (5 דקות הליכה). 'בא לי אסיאתי', והופ- לפנינו נמצא סניף (אחד מתוך 4 בלונדון) של  בר-המסעדה הוייטנאמי PHO.
המקום מתמחה בהכנת אוכל רחוב ויאטנאמי מסורתי ומתגאה בעיקר במנת הדגל של ויאטנאם וזהו ה –Pho (כשם המקום). מדובר במרק שהוא ארוחה שלמה- יש בו אטריות אורז, בשר עוף/בקר/חזיר או שרימפס, בתוספת צלחת עם נבטים, צ'ילי אדום ועלים ירוקים שמהם ניתן לתבל את המרק לפי הטעם האישי של הסועד. המקום מעוצב במראה שאינו טיפוסי למסעדות אוריינטאליות, אלא כמו בר חמים ומזמין שנחמד לבוא אליו כדי להיפגש עם חברים ולאכול אוכל טוב וזול על הדרך.

19:40: כאן אי אפשר להזמין שולחן מראש, מקבלת את פנינו מארחת/מלצרית פ'אנקית מגניבה עם מוהוק בלונדיני ואיפור שמתאים למועדון רוק מתקדם, ומובילה אותנו אל הבר שנמצא באחורי המסעדה שם נמתין על בקבוק יין לבן.

19:50: האווירה מסביב היא של מפגש היפסטרי בין מזרח ומערב. המלצריות חביבות וזריזות, בזמן ההמתנה אפשר לראות בקלות את המנות שיוצאות במהירות מהמטבח ולפתח את התיאבון.

20:00: חבל שההמתנה קצת ארוכה מדי, הצפיפות והחושך מתחילים לשחק לנו עם העצבים והרעב...

20:05: תוהים לגבי המוצא של המלצרית שהובילה אותנו לפה: אין לה מראה אסיאתי... יש לה ר' מתגלגלת חביבה... מבטא מאוד לא מקומי... בדיוק בזמן היא הגיעה להושיב אותנו בשולחן שלנו!


אני כבר יודעת מראש מה מתחשק לי ולאהוב לוקח גם כן מעט מאוד זמן להגיע להחלטה החשובה.
החלטנו לחלוק יחד שתי מנות פתיחה: הראשונה, CHA GIO CHAY, אגרולים צמחוניים מטוגנים (£4.25), אל תדאגו, כשמגיעים לרגע האמת, לא צריך לדעת איך לקרוא את זה, מזמינים לפי מספר המנה המופיע על התפריט, כמקובל בכל המסעדות האתניות בלונדון.  האגרולים מצאו חן בעיני, הם לא נטפו שמן והכי נחמד לאכול אותם עטופים בעלי החסה שמגיעים יחד עם האגרולים יחד עם רוטב מנגו מתקתק.


המנה השניה אותה חלקנו היתה BANH XEO TOM GA, קרפ ויאטנאמי מסורתי עם בשר עוף,שרימפס ונבטים (£6.95). הקרפ נראה בתחילה כמו גבינה מותכת על המחבת, אבל מדובר בעצם בקרפ שמאוד מזכיר טורטיה מקסיקנית- רק עם חורים...הקרפ היה עמוס בבשר עוף,שרימפס ונבטים שהוקפצו יחד במחבת. ההמלצה היא לשבור חתיכה מהקרפ וליצור ביסים קטנים עם הבשר והשרימפס.  


21:00: בזמן ההמתנה בין הראשונה לעיקרית, המשכנו לנסות להבין מאיפה המלצרית....אני חושבת שהיא אוקראינית! יש נטייה מוזרה במסעדות אסייתיות בלונדון להעסיק חבר'ה ממזרח אירופה, עוד לא הצלחנו להבין את פשר העניין...


טוב, אחזור לעיקר, האוכל: לעיקרית, האהוב הזמין מרק Pho  (£8.25) שכלל נתחי סטייק וכדורי בשר בקר וצלחת נבטים, עלים ירוקים וצ'ילי להוספה לפי הטעם. לפי הדיווחים שלו (ולא היו הרבה כאלה..או שהוא ממש נהנה מהאוכל או שלא היה לו הרבה מה לומר לי...אני מעדיפה את אופציה א') הוא נהנה מהמרק, היתה לו כמות בשר נכבדה להשתלט עליה בקערה, ונראה לי שצריך לתת בכניסה שלט " נא לא להפריע לי באמצע המרק" (:


 אני הייתי צריכה להתמודד עם קערת ענק של Bun noodles (£8.95) - לא מדובר במרק אלא במנת אטריות אורז בטמפרטורת החדר, המנה מכילה גם המון ירקות, שרימפס, ואגרול צימחוני. הרוטב היה מצויין, החריפות היתה פיקנטית ולא "עצבנית" מדי, ובשלב מסויים הרמתי ידיים, פשוט לא יכולתי לסיים את האוכל, המנות ענקיות ומשביעות בטירוף!


לקינוח חלקנו את הקינוח הכי ויאטנאמי שיש- "בננה פריטר" (בננה מטוגנת) עם גלידת ג'ינג'ר שנתנה עוקץ ממש טוב למתיקות "הכואבת בשיניים" של הבננות (4.25£), ליקקנו את האצבעות!


21:50: לא מגישים פה אספרסו!! שוד ושבר...אמרתי לכם, חבל שלאהוב אין בלוג בראוניז וקפה!



21:55: אההה.....מסתבר שהמלצרית המדוברת היא אסטונית – אפילו יותר אקזוטי מויאטנאם!

שנה טובה ומבורכת לכולם!!!

איך להגיע?
שתי המסעדות נמצאות ברחוב ווארדור אשר אפשר להגיע אליו ברגל מכל אחת מארבעת תחנות הטיוב אשר במרכז ה-WEST END, הלא הן Goodge Street, Oxford Circus, Piccadilly Circus, Leicester Square.


Leto
155 Wardour st.
, Soho, London, W1F 8WG
טל': +44(0)207 494 4991


PHO
163-165 Wardour st.
 Soho, London, W1F 8WN
טל': +44 (0) 207 4343 938





Friday, 16 September 2011

למוניה- היוונייה הגדולה שמחה


היוונייה הגדולה שמחה

נכון שאין כמו המסעדה השכונתית, זו שקרובה לבית, שמכירים את המלצרים ויודעים מי חביב יותר ומי פחות...שלא משנה מתי למה וכמה, תמיד כיף לאכול שם? אז ככה אנחנו מרגישים במסעדת Lemonia.
Lemonia- מסעדה יוונית שגיליתי באינטרנט כשחיפשתי מסעדת גריל/ בשר, או במילים פשוטות "שיפודיה".

16:30: חיפוש מסעדה באינטרנט מביא תוצאות חיוביות - המסעדה נמצאת ממש ליד הבית (יש!) ולא צריך  לנסוע בטיוב (יש! יש!)
16:35: יש להם מקומות פנויים להיום בערב (יש! יש!יש!) (בלונדון, לכל שטות צריך להזמין מקום מראש).
אני מודה, יש לי "שריטה" מסוימת בכל הנוגע לשיפודיות. אני מאוד מאוד אוהבת את הקטע שלהן, הריח עושה לי את זה, וכשכל זה מגיע יחד עם חומוס טוב, סלט מתובל כהלכה ושירות חביב ולא מתפלצן- אני אישה מאושרת.
19:30: יוצאת מהבית, אפילו בלי תיק, האייפון בכיס, לדרך.
19:34: נפגשת עם האהוב מחוץ לתחנת הטיוב הקרובה לביתנו, יש לנו עוד 3 דקות הליכה עד שנגיע.
19:37:מתרשמים ממגוון המדבקות על דלת המסעדה – של ZAGAT, ושאר אתרי/ספרי המלצות למסעדות.                                
אני מוכנה להסתער!
בכניסה מברכת את פנינו מארחת חייכנית ומקסימה שמלווה אותנו לשלוחן כשבידה צלחת עמוסה בזיתים, מקלות גזר וצנוניות. מדהים לראות שהמסעדה מ-פ-ו-צ-צ-ת! מלאה מקצה לקצה (וזו מסעדה ענקית) והמקום רוחש ומלא חיות- ממש כמו טברנה יוונית אמיתית. מעבר לשולחנות לזוגות או לרביעיות, יש גם שולחנות עגולים שיכולים להושיב סביבם כ-10 אנשים, ונראה שהמסעדה מברכת הגעה של חבורות גדולות , בין אם למסיבת יום-הולדת או אירוע חגיגי אחר, ולא מנסה "לשמור מקומות" עבור זוגות שרק באים לאכול והולכים. כל המלצרים במקום הם גברים, מבוגרים, חייכניים ונחמדים, דבר שדי קשה להיתקל בו בין שאר המסעדות בלונדון שבהן יש לרוב מלצרים/יות צעירים/ות ונרגנים/ות.

19:40: תוך כדי נשנוש הזיתים, מנסים לגבש החלטה מה להזמין. בתפריט יש מבחר אדיר של מנות פתיחה  ושל מנות עיקריות כמו: סוגי דגים, פירות-ים, שישליק (שיפודים), בשר בגריל, בשר בבישול ארוך וכו' וכו'.

ההחלטה החשובה הגיעה ועימה המלצר החביב- לראשונות הזמנו צלחת חומוס (£4.85), פיתות (£1) וצזיקי (£4.85). כל מי שחי בחו"ל יודע שחומוס טוב הוא קשה להשגה. עכשיו, לא אתיימר ואומר שאני כזו מומחית גדולה לענייני חומוס, ובטוח יהיו כאלו שיקטלו אותי לגמרי עכשיו, אבל- החומוס בלמוניה טעים. יש לו טעם של חומוס! (ולא של חול/ ממרח לא ברור עם גושים הזויים), השמן זית הולם אותו, וואלה, לא צריך לנסוע עד לאזורים של בני דודינו  בלונדון בשביל להשיג חומוס כמו שצריך.


גם הצזיקי לא מאכזב אותנו. החמיצות של יוגורט והלימון מרעננת את הפה ופותחת לנו את התיאבון לקראת הבשר שנמצא כרגע על הגריל ועתיד לנחות אצלנו בצלחת.


למנה העיקרית  הזמנתי "עוף אביב" (Spring chicken) (£12.50)- אני יודעת, זה נשמע די נורא כשמתרגמים את שם המנה מאנגלית לעברית, אבל למעשה מדובר במנה מאוד מוכרת ברחבי בריטניה, עוף צעיר בגריל- הבשר נימוח ועסיסי, וכמובן עם ניחוח הגריל שאני כ"כ אוהבת. כדי לא להתפרע לגמרי הזמנתי סלט לתוספת (ולא צ'יפס, אורז וכדומה) - אחרי הכל היה לי החומוס +הפיתות בהתחלה (:
20:00: נא לא להפריע... אני אוכלת עם הידיים וטעים לי!


האהוב הזמין שישליק כבש ואורז לתוספת (£14.00). הבשר היה כ"כ עסיסי, מתובל נכון ובאופן שלא משתלט על הטעם העדין של הכבש. גם הירקות שחצצו בין חתיכות הבשר היו טעימים בטירוף ולא הצלחתי להפסיק לאכול לו את הבצלים הצלויים, מה שנקרא- הצלחה!


20:30: קשה לי להיפרד מהצלחת שלי...היה לי כ"כ טעים שהייתי מוכנה לחזור על כל זאת שוב...
לקינוח החלטנו להתפרע עוד טיפונת והזמנו משולש בקלאווה (£3.85) אחד לשנינו ואספרסו כמובן (£1.70). לפני שהגישו לנו את הקינוח הניחו על השולחן שני ריבועי רחת-לקום, עם המון המון אבקת סוכר עליהם. אני אוהבת רחת- לקום ומסוגלת לחסל קופסאות- מזל שיש רק שניים.


הבקלאווה הונחה על השלחן והאהוב בא לחתוך ממנה בשיא הנונשלנטיות, רק שאני זעקתי זעקה קטנה של "רגע- חצי חצי!" אני קצת רכושנית בקינוחים...אני לא יודעת להשוות את הבקלאווה הזו למקומות אחרים, אבל מבחינתי היא הכי טעימה בעולם. בצק העלים קראנצ'י ונימוח בו-זמנית, הפיסטוקים טריים, והדבש מתוק מתוק מתוק. עונג.

אני חושבת שכבר הבנתם שאני ממליצה בחום על מסעדת למוניה, ואם רגשות האשם לא נותנים לכם מנוח אז תמיד אפשר לצאת לסיבוב ב-PRIMROSE HILL, הגבעה הכי גבוהה בלונדון שנמצאת 2 דקות הליכה מהמסעדה, לטפס וליהנות מהנוף המרהיב.


עכשיו אפשר לקפוץ כדי להוריד את האוכל (:




איך להגיע?
Tube: Chalk Farm
89 Regents Park Road
NW1 8UY
London
+44 (0)20 7586 7454
** טיפ קטן וחשוב- רואים את פסי הרכבת במפה? יש מעליהם גשר שמשום מה לא מופיע בשום מפה שמקצר פלאים את הדרך למסעדה.