איטלקיה- משנות ה-80 באהבה

משנות ה-80 באהבה

יש את הימים האלה שפשוט לא מתחשק לבשל, אין השראה,לא זכרתי להפשיר בשר (ששש...לא לספר שאני לא הולכת כל יום לקצב וקונה בשר טרי)  או שסך הכל בא  לנו לצאת מהבית ולאכול אוכל פשוט, מהיר וזול. בדיוק בשביל מצבים מסוג זה נחמד שיש מסעדות עם אוכל טוב, שקרובות לבית ושלא צריך לחשוב יותר מדי או להציץ בחשבון הבנק לפני שיוצאים מהבית. יום שבת האחרון היה יום שכזה.

12:30: קבענו לארוחת צהריים עם זוג חברים, הם הבטיחו לי מסעדה איטלקית שלא תאכזב אותי.                 אנחנו עוד נראה...

14:00: אנחנו בגולדרס גרין, השכונה הישראלית/יהודית ה"אייקונית" של לונדון. המסעדה המדוברת היא "לארטיסטה" - מסעדה איטלקית שמבחינה חיצונית מצליחה להזכיר לי מזללת שיפודים מוכרת ואהובה עלי במיוחד בארץ שבה המוכר צועק עלי אם אני רוצה  שיפוד אחד או שניים ושאקח את הפיתות מהארגז שליד המקרר משקאות. "לארטיסטה" נמצאת מתחת לגשר הרכבת (מקביל למזללות בארץ שנמצאות בתחנות דלק) ולכן אנחנו בוחרים לשבת במרפסת המקורה, אחרת, מזהיר אותנו החבר שבכל פעם שהרכבת עוברת, האוכל בצלחת רוקד והרעש פשוט בלתי נסבל! לכן, נשב במרפסת, שם לפחות יש אוויר ופחות רעש שמתגבר בחללים סגורים.

14:05: קצת הלם מכמות המנות השונות בתפריט...

יש חוק לא כתוב: ככל שיש בתפריט יותר מנות כך צריך לשקול את הישארותך במסעדה ועל אחת כמה וכמה אם בתפריט מופיעות גם תמונות אז יש לנוס על נפשך!  למזלי הפעם לא היו תמונות ואני מנסה לשכנע את עצמי שהאוכל חייב להיות טוב, כי החברים כבר יודעים עם מי יש להם עסק. התפריט כולל מבחר מכובד  של מנות פתיחה קרות וחמות, פסטות, פיצות, ובשרים לעיקריות. בעיקר אפשר להתבלבל בקלות ולא ממש לדעת מה מתחשק להזמין.

החלטנו לחלוק בינינו 3 מנות ראשונות ומנה עיקרית לכל אחד, ויתרנו על יין כי יום לפני היה לחבר יומולדת ושתינו שם מספיק בשביל כמה ימים, ואין כמו מים- השמפניה של הטבע, רק מהברז.

במזללה האיטלקיה הקטנה  של לונדון יש שואו שלם סביב הבאת האוכל לשולחן. לא רק שאני עיכבתי את כולנו מלאכול כי צריך לצלם (עבורכם קוראים יקרים) אלא שגם צוות המלצרים עט על השולחן באדיבות איטלקית חביבה בהצעות של תוספת פלפל שחור, עוד שתיה, ואם במקרה משהו חסר למישהו. בנוסף, ציפור קטנה לחשה לי שאם אומרים למלצר שיש למישהו מיושבי השולחן יום-הולדת אז יש חגיגה שלמה במסעדה. כל המלצרים יצאו במצעד שכולל תופים ומצילות וישירו "יומולדת שמח" במבטא איטלקי כבד. כל כך רציתי לומר למלצר שגם לי וגם לחבר היה יומולדת באותו השבוע... אני מאוד אוהבת את השטויות האלה אבל ריחמתי על החבר שהיה שרוי בחמרמורת קלה מליל אמש (: הסתפקתי בזיכרון משותף לי ולחברותי מלפני כמה שנים ממקום בתל אביב שבו הברמנים עומדים על הבר ורוקדים לצלילי "יומולדת שמח" בקצב מזרחי. קורע!

14:30 מנות הפתיחה בידינו... הן ענקיות- בהחלט נותנות תמורה נאה עבור הכסף וטוב שהחלטנו לחלוק. המנה הראשונה הראשונה שלנו, Antipasti Italiano, צלחת מלאה כל טוב של נקניקים (לא כשרים), זיתים, חמוצים ומיני בצלצלים (£7.20) סיפקה את הסחורה וחוסלה באותה מהירות בה הגיעה לשולחן.

בנוסף הזמנו Insalata Primavera – פרוסות לחם איטלקי עם גבינת עיזים מותכת וסלט ירוק עם עגבניות מיובשות(£6.80). אולי הלחם יכול היה להיות טיפה מיוחד יותר, אבל הגבינה פיצתה על כך, בטעם עדין ומעניין שהשאיר אותנו מרוצים. מנת הפתיחה השלישית שהזמנו היא ,Tricolore צלחת פשוטה של פרוסות עגבניה, אבוקדו ומוצרלה. אין לי  המון מה לומר על המנה הזו- כי היא סה"כ פרוסות של ירקות, אבל למוצרלה לשם שינוי היה טעם, בניגוד למוצרלה מהסופר או ממסעדות שלא ממש משקיעות בסועדים שלהן שיש לה בעיקר טעם של מים עם מעט טקסטורה.

15:00 מצעד המלצרים  מגיע בגאון לקראתנו חמושים במנות העיקריות שלנו. כולם פרט אלי הזמינו פסטות ואילו אני החלטתי על שניצל עגל. יש כמה סיבות לכך שאינני נוטה להזמין פסטות במסעדות איטלקיות: 1) תמיד מגיע הר של פסטה שאני לא יודעת איך להתמודד עם הגודל שלו, ויותר מחצי מנה נזרקת לפח. 2) אחרי שהייתי באיטליה הבנתי שפסטה אמיתית אוכלים רק באיטליה: פסטה אמורה להיות אוכל יומיומי וזול להכנה (על פי כל הסטנדרטים האיטלקיים), רק שבמסעדות, שכחו מ"עיקרון הפשטות", ואו שמפוצצים במחיר או שהתוצאה הסופית היא לא משהו.

בכל מקרה, עם הגעת המנות לשולחן שוב צצו שני מלצרים (נוסף למצעד שהזכרתי קודם), האחד רזה ובידו פילפלייה והשני שמנמן חביב עם מגרדת וגוש גבינת פרמז'ן. כולנו מתמסרים לטא'צ האחרון וקדימה לאכול. האהוב הזמין פסטה קרבונרה (£6.60) שלא היתה  מרשימה למדי מלבד גודל המנה. הבייקון לא היה קריספי מספיק והפסטה היתה מבושלת כמה דקות יותר מדי....(עוד סיבה לחוסר חיבתי לפסטה במסעדות).

ג' קיבל גם כן הר פסטה ברוטב שמנת וסלמון,£7.70)Tagliatelle al Salmon ), שעל פי ניקיון הצלחת שלו לאחר מעשה ניכר כי היה טעים כי המנה היתה ממש גדולה, כך שאם סיימת אותה, סימן שהיית ממש ממש רעב (או ששתית מספיק בערב קודם).

מ' הצהירה מהרגע שהתיישבנו על כוונתה להזמין את מה שתסתבר להיות המנה הטעימה בשולחן,  Tagliatelle Verdi ai Broccoli (£7.20) - פסטת ברוקולי ירוקה עם המון  ירק, מעט צ'ילי ושמן זית קליל שלא גורם לתחושות אשמה אדירות כמו רוטב שמנת למשל. המנה שלה הצליחה להרשים אותי בעיקר מהסיבה שהפסטה היתה מוכנה כראוי- לא מבושלת מדי וגם עם טעם מעניין שלא פוגשים בו בכל מסעדה איטלקית ממוצעת.

שניצל העגל (£9.10) שהזמנתי לא הרטיט את עולמי. הוא היה טעים, בגודל של הצלחת כמעט (וזו היתה גדולה) אבל יש לי תחושה שהבשר לא היה הכי טרי בעולם ושלא ממש השקיעו בתיבול הציפוי שלו. התאכזבתי מכך ששניצל היה בודד בצלחת הגדולה (אומנם שהוא מילא את כולה) מלבד 2 עלי חסה ופרוסת עגבניה - אולי אני מצפה ליותר מדי, ואולי עשיתי טעות שלא שאלתי אם השניצל מגיע עם תוספת כל שהיא, או שאולי זו היתה פאשלה של המלצר? זה בסדר לאכול שניצל, אבל מה עם איזה פירה תפו"א בצד? משהו?  היה חביב.. אבל לא נראה לי שאזמין את זה שוב, חבל.

15:45: זוכרים שכתבתי קודם על מסעדות שצריך פשוט לקם וללכת אם בתפריט יש תמונות להמחשה? אז הנה הגענו לשלב הקינוחים. תפריט הקינוחים הצליח להזכיר ל ג' את כיכר העצמאות בנתניה בעיקר בגלל כל הקישוטים והקונסטרוקציות המוזרות שניסו ליצור עם הגלידות והבננה ספליט...הזוי קצת (לשם הבהרה- ג' הוא נתנייתי במקור).

בעודנו מנסים להאבק במכונת הזמן ולהבין איך לפתע חזרנו לשנות ה-80 המוקדמות, (רק חסר שהחותלות שלי ירטבו בגשם ושאאזין לסינדי לאופר באוזניות של הווקמן), הזמנו עוגה שנקראת עוגת בנופי (£3.90), בתפריט המפואר העוגה הוצגה בקערת טרקוטה מושקעת, והשם של המנה הזכיר לי לטובה סיפורים יפים של חבר'ה שחזרו מהודו וניסו לשחזר את הטעם שהיה בגואה. בנוסף הזמנו מנה של כדורי קצפת במעטפת פריכה ורוטב שוקולד (£3.90). בואו נגיד ככה, הצלחה כבירה לא היתה שם במתחם המתוקים, לא שווה את הקלוריות וגם לא את הכסף. עוגת הבנופי ראתה ימים יפים יותר, וכדורי הקצפת הרגישו כמו תירוץ של המקום להיפטר ממלאי השמנת שלהם מימי "הקרמת" האוכל (גם כן מנהג של שנות ה-80). עדיף היה להישאר עם הטעם של האוכל מאשר של הקינוח. מזל שהאספרסו היה מצויין (יותר טוב ממקומות רבים בלונדון שלא ממש מצטיינים בתחום)!

לסיכומו של דבר, למרות כמה קטילות שלי, המקום מתאים מאוד לארוחות לא מחייבות, למשפחות עם ילדים ובעיקר אם מתחשק לאכול בזול ומהר. אני חושבת שאחזור לשם, רק שבפעם הבאה אכריז על יומולדת של מישהו (רק כדי להתפקע מצחוק) ואת הקינוח אעשה במקום אחר ששייך לעידן שנות ה-2000.


איך להגיע?
Tube: Golders Green
915-917 Finchley Road
Golders Green
London
NW11 7PE

020-87317501