Saturday 26 November 2011

סטייק ועוגיות זה יופי- Hawksmoor

סטייק ועוגיות זה יופי 

ביום ראשון האחרון התחשק לנו ללכת ולהסתובב באיזור קובנט- גארדן. יש לי חיבה בלתי מוסברת לאיזור שתמיד מצליח להרגיש הכי לונדון שיש. אולי אלו אמני הרחוב שלא מפסיקים להצחיק את העוברים והשבים, אולי אלו חלונות הראווה שנראים מזמינים, או שבעצם זהו אותו נגן הגיטרה שמנגן את השיר האהוב עלי-       Streets of London
קובנט גרדן מקסים עוד יותר החל מתחילת חודש נובמבר מאשר כל שאר השנה בזכות אורות חג-המולד שמעטרים כל פינה. האווירה החגיגית לקראת החג מצליחה לחמם את הלב אפילו לנו שלא באמת חוגגים את הולדת ישו או מציינים משהו שקשור לחג פרט למכירות המטורפות שעתידות להתרחש בחנויות.



תוך כדי ההליכה האיטית שלנו הרעב החל לדגדג ולהזכיר לנו שאתמול לא בדיוק אכלנו אוכל אמיתי (טוסט זה לא אוכל) ושאולי כדאי לשבוע לפני ההופעה של שלום חנוך שהתקיימה באותו הערב. נזכרתי בכתבה שקראתי לפני כמה שבועות על מסעדת בשרים שחייבים לבקר בה ושהסיכוי להשיג בה מקום שואף לסיכוי להשגת כרטיס לאולימפיאדה הקרבה. כל הניסיונות שלי להזמין מקום לימי שישי בערב/ שבת בערב וכד' עלו בתוהו, ואנחנו לא ממש אוהבים לשתף פעולה עם המנהג הבריטי של להזמין מקומות שלושה חודשים מראש. איה הספונטניות? החלטתי שהפעם שווה לנסות. אנחנו כבר באיזור, השעה 4 אחה"צ ואולי שווה להגיע ולסמוך על המזל.

16:00: מחפשים את הכתובת באינטרנט של HAWKSMOOR.
16:05: נכנסנו לחלל חשוך דמוי אסם כפרי למראה, שאלנו בחשש אם יש שולחן לשניים לארוחת צהריים- והרי השמחה! יש שולחן! המארחת הובילה אותנו במורד המדרגות המפואר וחלל ענק נפרש בפנינו, חלקו משמש כבר וחלקו השני כמסעדה כמובן. היה באז מהיר וחיוני במקום, המלצרים הידסו במהירות בין השולחנות וכל זאת מבלי לפספס את שלל ההסברים על מבחר המנות והיינות.
מבנה המסעדה מרשים במיוחד. על אחד הקירות יש שלט שמציין שבעבר המבנה שימש כמבשלת שיכר, ושימש כמקום לסעודות פאר כבר החל מ 1807! הקירות בנויים לבנים אדומות ובאמת אפשר לדמיין איך נערכו פה מסיבות וארוחות פאר עם המון אלכוהול ובשר טוב.


התיישבנו בשולחן שהיה צמוד לחדר היינות, הנוף המועדף על שנינו (אחרי שהתרגלנו לנוף של מטבחים פתוחים ממסעדות קודמות שביקרנו בהן) - ככה אפשר לבהות ביינות במחירים אסטרונומיים ולדמיין מתי נוכל לשתות יינות שכאלה... אני כמוכנה להסתערות כבר די ידעתי מה בא לי להזמין, כבר המון זמן שלא אכלתי סטייק ראוי ואולי באמת כדאי לעשות זאת במקום שהוכרז כמקום עם הסטייק הטוב ביותר בלונדון (נכון לטיים אאוט 2011). המלצר ניגש והסביר לנו מעט על הבשרים ומה כבר אזל במטבח (זה מה שקורה כשמגיעים בשעה 4 אחר-הצהריים, והמסעדה אינה לוקחת הזמנות לאחר 4 וחצי). לא נורא, בכל מקרה יש את מה שרצינו, ואפילו טוב מכך- הסטייק בו חשקתי הגיע בגודל שגם יש ביכולתי לסיים ולא במשקל 400 גרם, שאין לי סיכוי להתמודד איתו.
בואו נגיע לתכלס, למנה ראשונה הזמנתי ממרח של דג מקרל מתובלן לעילא, לצידו מלפפונים עם רוטב ויניגרט חרדל ומעט שמיר וערימת טוסטים,שטוב היה אם היו שוהים 30 שניות פחות בטוסטר (6£). מאוד נהנתי מממרח הדג, המרקם היה קליל ולא שומני כלל. הטעמים של הדג והתיבול של המלפפונים השתלבו טוב יחד וזו היתה מנת פתיחה קלילה ולא מפוצצת מדי- יש לי עוד מקום לסטייק!


האהוב הזמין רצועות סלמון מעושן ולצידו "דגל תוספות" של ביצה קשה, צלפים בצל סגול (ראו בתמונה כדי להבין למה קראתי לזה "דגל"), ובנוסף 2 פרוסות לחם איכרים טרי (£10.5). טעמתי גם מהסלמון, ואני חייבת לציין שכבר יצא לי לטעום מנות טובות יותר של סלמון, בהן לדג היה טעם מעושן מודגש וניכר יותר. אין ספק שלהזמין דג לפני הבשרים זו בחירה נכונה, ככה לא התפוצצנו מהמנות הראשונות ונותר בנו החשק לבשר שהזמנו.


יש לי נטייה לעיינים גדולות בכל הנוגע למסעדות (נראה לי שניתן להבין זאת בין השורות) אבל אם יש דבר אחד שלמדתי בכל הנוגע לסטייקים- זה שאני צריכה להזמין את הגודל הקטן ככל הניתן הקיים בתפריט. אין דבר יותר מיותר ומבזבז מאשר להזמין סטייק של 400 גרם ולהשאיר יותר מחצי ממנו בצלחת. לכן מאוד שמחתי כשהמלצר אמר לי בתחילה שנשארה רק חתיכה אחת של אנטריקוט בגודל 250 גרם, ידעתי שהסטיק הזה מיועד עבורי ושאני גם מסוגלת להתמודד עם סטייק שכזה. בלי תחכומים מיותרים הזמנתי סטייק אנטריקוט וצ'יפס שהוכן ב- 3 שלבים: ריכוך במים, טיגון ואפייה בתנור (£17.5).


קצת מביך לספר שאנחנו גרים בלונדון כבר קצת יותר משנה וטרם יצא לנו לאכול "צלי יום ראשון" (Sunday Roast). תמיד נראה לנו לא מגרה, גדול מדי, יקר מדי, "בטח מוכן כמה ימים מראש" ושלל תירוצים. הפעם האהוב לא ויתר לעצמו והחליט שהגיע הזמן להיות בריטי אמיתי ולהזמין את הצלי (£19.5). כמות האוכל שהופיעה לאהוב בצלחת הספיקה לגדוד! היו שם: גזרים  מאודים, תרד, יורקשייר פודינג (הגוש האפוי שרואים בתמונה), תפוחי אדמה אפויים וכמובן צלי הבקר, ומעל כל זה אמורים לשים גם את רוטב הבשר (גרייבי). על פי דיווחיו של האהוב המנה היתה נהדרת וטעימה ממש. לדעתי הצנועה- למי שאוהב להתמקד בטעם אחד או גג שניים בזמן שהוא אוכל, זה לא בדיוק בשבילו, יש כל כך הרבה דברים על הצלחת שאין מצב לסיים הכל..קצת בזבוז, אלא אם יש לך תיאבון של שני אנשים לפחות.


מיותר לציין שלאורך כל הארוחה נהנננו מיין? הזמנו חצי בקבוק של יין סירה (אדום) אוסטרלי. היין היה עדין ולא אגרסיבי מדי לשעת אחה"צ והיה תוספת נעימה לאוכל, לא כבד מדי ועשיר בטעמים.


17:30: הגענו לשלב הקינוחים. קינוח או בלי קינוח? זו השאלה...מעיון קצר בתפריט הקינוחים ראינו שההשפעה האנגלית המסורתית לא פסחה על הקינוחים, ומה שמוצע בו הם בעיקר קינוחים על בסיס פודינג. שנינו לא בדיוק מאוהדי הפודינג ולכן החלטנו לוותר הפעם ולהתספק בקפה. דאבל אספרסו בבקשה!

שבעים ומאוד מרוצים מהאוכל וגם מהשירות שילמנו את החשבון ולי כבר היה בראש איפה נוכל לאכול את הקינוח שלנו.To make a long story short, בירח הדבש שלנו יצא לנו להתוודע ל- Laduree שם ניתן להשיג עוגיות מקרון (Macaroon) טעימות להחריד ויקרות באותה המידה. כשעברנו ללונדון שמחנו מאוד לגלות שקיימים בעיר שני סניפים של הרשת הצרפתית ואחד מהם בקובנט גרדן. כל פעם שהזדמן לי לחלוק את חיבתי ל-Laduree עם אנשים אחרים, הם עיקמו את אפם למשמע המחיר.. אבל ברגע שטעמו את העוגיות הם מייד הבינו על מה אני מדברת...2 עוגיות לא ריששו אף אחד ולא עשו כל רע (£1.80 לערך, תלוי בעוגיה). תתענגו לא תתחרטו!


?איך להגיע 
Hawksmoor
11 Langley street
WC2H 9JG
020 7856 2154
London

Laduree
The market Covent Garden
WC2E 8RA
London

Tuesday 8 November 2011

Pizza East- פיצה מזרח לונדונית

פיצה מזרח לונדונית
חשבתם שביקרנו באיזור בריק ליין מבלי ללכת למסעדה אחרי כל המיצגים המדהימים שראינו בתערוכה?  אז יפה! אתם מכירים אותי כבר כמו שצריך, כמובן שהלכנו למסעדה ובואו ואספר לכם כמה שנהנינו שם!
למסעדת "פיצה איסט" ((Pizza East בהגענו בהמלצתה של חברה/בוסית שלי. ט' כל כך התלהבה מהאוכל, השירות ועיצוב במקום, כך שאין סיכוי שהייתי מוותרת על החוויה בעצמי. ברגע שידעתי שאנחנו צפויים לבלות את יום שבת בשכונת בריק ליין מיד קפצתי על ההזדמנות והזמנתי 3 מקומות (הצטרף אלינו י', חבר מהעבודה של האהוב). היה לנו מזל באותו היום והצלחנו להשיג שולחן (בלונדון חייבים להזמין מקומות מראש ועל אחת כמה וכמה ביום שבת), השולחן עמד לרשותנו מהשעה 6 וחצי שזו שעה טובה לאכול בה אחרי יום שלם של הסתובבויות ורגליים עייפות.
18:00: הגענו למסעדה טיפונת מוקדם - התחיל להיות קר מדי להסתובבות בחוץ והבטן כבר משמיעה קולות של רעב.
המסעדה נמצאת בצומת רחובות עמוס מאוד, והכניסה ממוקמת בדיוק בפינת הרחוב כך שקשה מאוד  לפספס אותה. בכניסה קיבלו את פנינו 2 מארחות- האחת בודקת אם השולחן פנוי והשנייה כבר מאפסנת עבורנו את המעילים. מכיוון שהקדמנו הפנתה אותנו המארחת לאזור ההמתנה בו ממוקם (במקרה!) בר המסעדה. יש לציין שבאזור ההמתנה יש שולחן ענק שניתן לשבת סביבו בנוחות תוך כדי לגימה מהיין ובחינת שלל הנקניקים, הפסטות והרטבים שמוצעים למכירה במקום. הזמנו בקבוק יין לבן "פינו גריג'יו" והתחלנו לבחון את המסעדה להנאתנו.


"פיצה איסט" ממוקמת במה שנדמה שהיה מבנה תעשייתי ישן, וזאת ניתן לראות לפי תקרת הבטון החשופה, צינורות המיזוג והאקוסטיקה המיוחדת. יש מגוון אפשרויות הושבה לסועדים- שולחנות בר גבוהים, שולחנות משותפים ארוכים (כ 15-20 סועדים), תאים פרטיים וכמובן שולחנות עגולים רגילים. התאורה נעימה מאוד והריח של האוכל כבר עושה חשק להתיישב לאכול, וממש לא משנה לנו סוג השולחן.


18:38: י' הגיע, נסלח לו על האיחור, אחרי הכל שתינו כבר כמה כוסות שהפכו אותנו לידידותיים לסביבה (:
תוך כדי עיון מהיר בתפריט הבנתי שפה לא מתעסקים בשטויות והשף יודע בדיוק מה הוא עושה. 
איך אני יודעת את זה רק ממבט בתפריט? דעו זאת: כשמקבלים תפריט כאורך הגלות עם מגוון מנות אזי: 1. המקום לא מתמחה בשום דבר .2. רוב הסיכויים שחומרי הגלם במקררים הם ההפך מטריים. 3. כדאי לקום ולמצוא מקום אחר לאכול בו.
נחזור לענייננו, בתפריט היה מבחר נאה של מנות אנטיפסטי, פיצות, בשרים (בזאת נכללים גם נקניקים) ומספר מספק לגמרי של תוספות וסלטים. תוך מספר דקות החלטנו כולנו על מושא גרגרנותנו להערב, אותתנו למלצר שהגענו להחלטה ושהגיעה השעה להבין מה יודעים להכין פה ב"פיצה איסט".
למנות ראשונות חלקנו שלושתנו פלטת נקניקים וגבינות- נקניק פרושוטו, וגבינות גורגונזולה ופיקורינו(£13).   


הוספנו סלט סלק עם גבינת פטה משובחת(£6.5), ובנוסף קיבלנו סלסלת לחמים תוצרת בית שהיו טריים מאוד ואפילו היה לחם זיתים שאני כל כך אוהבת לטבול ברוטב של הסלט.


19:15: אני חושבת שרק כאשר הגיעו המנות העיקריות הבנו על מה מדובר במסעדה החביבה הזו. פה לא משחקים משחקים, ולא גורמים לאנשים לשלם כסף טוב על מנות קטנות או כפי שלעיתים נתקלים ב"דוגמיות אוכל על הצלחת". הנדיבות שהופיעה לנו על הצלחות לא תבייש אף מאמא איטלקייה ובטח שלא תשאיר אף אחד רעב.
חברנו י' הזמין פיצה. לטענתו במקום ששם הפיצה מתנוסס בגאון בשמה של המסעדה אין סיכוי שהוא יפספס את המנה המדוברת. י' נדהם מגודל פיצת כדורי בשר העגל שלו. בנוסף לבשר העגל הוסיפו גם נקנקיק פרושוטו ושמנת. נשמע מוזר-  אני חייבת להודות שהתמונה שצילמתי היא לא הכי מחמיאה למנה (חושך ומלצמת אייפון הם לא תמיד ידידותיים למשתמש), אבל חברים, כמה שזה היה טעים! הבצק דק וקריספי בקצוות, בשר העגל רך ונימוח, הפרושוטו העניק מליחות עדינה והשמנת..מה יכול להיות לא טעים בשמנת?!?


האהוב גם כן לא בחל בדבר ובמיקוד שלא יבייש אף קרניבור  מקצועי הכריז קבל עם ופיצה  כי הערב הוא אוכל סטייק אנטריקוט המלווה במח עצם ובשעועית מזן ברולוטי (איטלקי עד הסוף). אין מה לומר, הסטייק נצלה באופן מושלם, רק המראה של הסטייק גרמו לכולנו להגברת פעילות בלוטות הרוק, ואני חושבת שאתן לתמונה לדבר בעד עצמה.


לבסוף אני הזמנתי את אחת המנות שלמדתי להכיר ולאהוב מאז שעברנו ללונדון וזו מנת הקריספי פורק בלי ((Crispy Pork Belly. מדובר בנתח שחלקו העליון הוא קריספי לחלוטין (נקרא Crackling), והחלק של הבשר הוא רך מאוד ונימוח. נתח זה מצריך בישול ארוך יחסית ומתאים מאוד לימים קרים שהגוף פשוט רוצה אוכל ביתי וחם (מבלי לבשל בבית באותו היום). הבשר הגיע בליווי שעועית ופירה שתובל בהמון שום- קצת יותר מדי לטעמי. מיותר לציין שלא הצלחתי לסיים את המנה? קמצנות היא לא מילה מוכרת ב"פיצה איסט" ולמדנו שצריך להגיע למסעדה רעבים, ואולי אפילו לחשוב על לחלוק מנות, אחרת מאוד קשה להשתלט על כמות האוכל בצלחת.


20:00: המסעדה כבר מפוצצת באנשים, יש רחש בחש בלתי פוסק באוויר, ואווירה מאוד צעירה ותוססת. מסתבר שמתחת למסעדה בקומת המרתף יש מועדון הופעות בו מופיעות להקות מקומיות שאולי יום אחד עוד נשמע עליהן, דבר שגורם לכמות אדירה של אנשים להגיע למקום לאכול משהו לפני ההופעה. המלצר ניגש אלינו ושואל בנימוס אם סיימנו לאכול (כי נשארו קצת שאריות) ואם ברצוננו להזמין קינוחים משום שיש אנשים שישמחו לקבל את השולחן שלנו! די חצוף אני חייבת לומר, אנחנו דבקים בשולחננו עד השעה המיועדת ויהיה מה! (השעה היא 8 והשולחן עומד לרשותנו עד 8 וחצי על-פי ההזמנה שלנו).

תפריט הקינוחים היה מפתה במיוחד, ואני חייבת להודות שהיתה התלבטות אמיתית מה להזמין, כי הכל נשמע ממש טוב! אז מה עושים כשמתלבטים? מזמינים 3 קינוחים וטועמים מכולם.
הקינוח הראשון היה סופגניות אווריריות במיוחד בציפוי קינמון וסוכר, אותן ניתן לטבול בשוקולד חם. אוי לשחיתות, וכל הכבוד על יצירת הסופגניות הכי אווריריות שאי פעם טעמתי. לא היה להן את הטעם והאפטר טייסט הנוראי של שמן הטיגון וניתן מיד להבחין בטריות  ובהקפדה תוך הכנת הקינוח.


י' שם את חשקו בעוגת גבינה אפויה ומעליה תאנים טריות ומעט מאוד רוטב פירות יער. הביסקוויטים היו טיפונת יבשושיים לטעמי, אבל בסך הכל העוגה היתה טעימה מאוד. החלק האהוב עלי בקינוח היו התאנים הטריות שהיו מפוצצות בטעמים.


האהוב לא יכול לוותר על שוקולד לקינוח ולכן הזמין טארט שוקולד וכרמל עם מעט מלח אטלנטי! למי שעניין המלח נשמע טיפה מוזר- כדאי שתדעו שמלח מגביר את טעם השוקולד, מאזן מצויין בין המתיקות החזקה של השוקולד והכרמל, ולא גורם לאותה תחושת מתיקות חזקה הנפוצה אחרי שאוכלים כמויות מכובדות של שוקולד.


20:30: אם המלצר היה יכול להיות קצת פחות בוטה באשר לרצונו שנפנה את השולחן זה היה יכול להיות ערב ללא רבב...
אם נתעלם מהסיום הקצת מואץ שלנו, זה היה ערב מוצלח מאוד עם אוכל מצויין, ביתי, חם, מתוק עם מעט טעם מלוח. בלה איטליה!

איך להגיע?
Tube: Liverpool st.
56 Shoreditch High St 
E1 6JJ
020 7729 1888