פיצה מזרח לונדונית
חשבתם שביקרנו באיזור בריק ליין מבלי ללכת למסעדה אחרי כל המיצגים המדהימים שראינו בתערוכה? אז יפה! אתם מכירים אותי כבר כמו שצריך, כמובן שהלכנו למסעדה ובואו ואספר לכם כמה שנהנינו שם!למסעדת "פיצה איסט" ((Pizza East בהגענו בהמלצתה של חברה/בוסית שלי. ט' כל כך התלהבה מהאוכל, השירות ועיצוב במקום, כך שאין סיכוי שהייתי מוותרת על החוויה בעצמי. ברגע שידעתי שאנחנו צפויים לבלות את יום שבת בשכונת בריק ליין מיד קפצתי על ההזדמנות והזמנתי 3 מקומות (הצטרף אלינו י', חבר מהעבודה של האהוב). היה לנו מזל באותו היום והצלחנו להשיג שולחן (בלונדון חייבים להזמין מקומות מראש ועל אחת כמה וכמה ביום שבת), השולחן עמד לרשותנו מהשעה 6 וחצי שזו שעה טובה לאכול בה אחרי יום שלם של הסתובבויות ורגליים עייפות.
18:00: הגענו למסעדה טיפונת מוקדם - התחיל להיות קר מדי להסתובבות בחוץ והבטן כבר משמיעה קולות של רעב.
המסעדה נמצאת בצומת רחובות עמוס מאוד, והכניסה ממוקמת בדיוק בפינת הרחוב כך שקשה מאוד לפספס אותה. בכניסה קיבלו את פנינו 2 מארחות- האחת בודקת אם השולחן פנוי והשנייה כבר מאפסנת עבורנו את המעילים. מכיוון שהקדמנו הפנתה אותנו המארחת לאזור ההמתנה בו ממוקם (במקרה!) בר המסעדה. יש לציין שבאזור ההמתנה יש שולחן ענק שניתן לשבת סביבו בנוחות תוך כדי לגימה מהיין ובחינת שלל הנקניקים, הפסטות והרטבים שמוצעים למכירה במקום. הזמנו בקבוק יין לבן "פינו גריג'יו" והתחלנו לבחון את המסעדה להנאתנו.
"פיצה איסט" ממוקמת במה שנדמה שהיה מבנה תעשייתי ישן, וזאת ניתן לראות לפי תקרת הבטון החשופה, צינורות המיזוג והאקוסטיקה המיוחדת. יש מגוון אפשרויות הושבה לסועדים- שולחנות בר גבוהים, שולחנות משותפים ארוכים (כ 15-20 סועדים), תאים פרטיים וכמובן שולחנות עגולים רגילים. התאורה נעימה מאוד והריח של האוכל כבר עושה חשק להתיישב לאכול, וממש לא משנה לנו סוג השולחן.
18:38: י' הגיע, נסלח לו על האיחור, אחרי הכל שתינו כבר כמה כוסות שהפכו אותנו לידידותיים לסביבה (:
תוך כדי עיון מהיר בתפריט הבנתי שפה לא מתעסקים בשטויות והשף יודע בדיוק מה הוא עושה.
איך אני יודעת את זה רק ממבט בתפריט? דעו זאת: כשמקבלים תפריט כאורך הגלות עם מגוון מנות אזי: 1. המקום לא מתמחה בשום דבר .2. רוב הסיכויים שחומרי הגלם במקררים הם ההפך מטריים. 3. כדאי לקום ולמצוא מקום אחר לאכול בו.
נחזור לענייננו, בתפריט היה מבחר נאה של מנות אנטיפסטי, פיצות, בשרים (בזאת נכללים גם נקניקים) ומספר מספק לגמרי של תוספות וסלטים. תוך מספר דקות החלטנו כולנו על מושא גרגרנותנו להערב, אותתנו למלצר שהגענו להחלטה ושהגיעה השעה להבין מה יודעים להכין פה ב"פיצה איסט".
למנות ראשונות חלקנו שלושתנו פלטת נקניקים וגבינות- נקניק פרושוטו, וגבינות גורגונזולה ופיקורינו(£13).
הוספנו סלט סלק עם גבינת פטה משובחת(£6.5), ובנוסף קיבלנו סלסלת לחמים תוצרת בית שהיו טריים מאוד ואפילו היה לחם זיתים שאני כל כך אוהבת לטבול ברוטב של הסלט.
19:15: אני חושבת שרק כאשר הגיעו המנות העיקריות הבנו על מה מדובר במסעדה החביבה הזו. פה לא משחקים משחקים, ולא גורמים לאנשים לשלם כסף טוב על מנות קטנות או כפי שלעיתים נתקלים ב"דוגמיות אוכל על הצלחת". הנדיבות שהופיעה לנו על הצלחות לא תבייש אף מאמא איטלקייה ובטח שלא תשאיר אף אחד רעב.
חברנו י' הזמין פיצה. לטענתו במקום ששם הפיצה מתנוסס בגאון בשמה של המסעדה אין סיכוי שהוא יפספס את המנה המדוברת. י' נדהם מגודל פיצת כדורי בשר העגל שלו. בנוסף לבשר העגל הוסיפו גם נקנקיק פרושוטו ושמנת. נשמע מוזר- אני חייבת להודות שהתמונה שצילמתי היא לא הכי מחמיאה למנה (חושך ומלצמת אייפון הם לא תמיד ידידותיים למשתמש), אבל חברים, כמה שזה היה טעים! הבצק דק וקריספי בקצוות, בשר העגל רך ונימוח, הפרושוטו העניק מליחות עדינה והשמנת..מה יכול להיות לא טעים בשמנת?!?
האהוב גם כן לא בחל בדבר ובמיקוד שלא יבייש אף קרניבור מקצועי הכריז קבל עם ופיצה כי הערב הוא אוכל סטייק אנטריקוט המלווה במח עצם ובשעועית מזן ברולוטי (איטלקי עד הסוף). אין מה לומר, הסטייק נצלה באופן מושלם, רק המראה של הסטייק גרמו לכולנו להגברת פעילות בלוטות הרוק, ואני חושבת שאתן לתמונה לדבר בעד עצמה.
לבסוף אני הזמנתי את אחת המנות שלמדתי להכיר ולאהוב מאז שעברנו ללונדון וזו מנת הקריספי פורק בלי ((Crispy Pork Belly. מדובר בנתח שחלקו העליון הוא קריספי לחלוטין (נקרא Crackling), והחלק של הבשר הוא רך מאוד ונימוח. נתח זה מצריך בישול ארוך יחסית ומתאים מאוד לימים קרים שהגוף פשוט רוצה אוכל ביתי וחם (מבלי לבשל בבית באותו היום). הבשר הגיע בליווי שעועית ופירה שתובל בהמון שום- קצת יותר מדי לטעמי. מיותר לציין שלא הצלחתי לסיים את המנה? קמצנות היא לא מילה מוכרת ב"פיצה איסט" ולמדנו שצריך להגיע למסעדה רעבים, ואולי אפילו לחשוב על לחלוק מנות, אחרת מאוד קשה להשתלט על כמות האוכל בצלחת.
20:00: המסעדה כבר מפוצצת באנשים, יש רחש בחש בלתי פוסק באוויר, ואווירה מאוד צעירה ותוססת. מסתבר שמתחת למסעדה בקומת המרתף יש מועדון הופעות בו מופיעות להקות מקומיות שאולי יום אחד עוד נשמע עליהן, דבר שגורם לכמות אדירה של אנשים להגיע למקום לאכול משהו לפני ההופעה. המלצר ניגש אלינו ושואל בנימוס אם סיימנו לאכול (כי נשארו קצת שאריות) ואם ברצוננו להזמין קינוחים משום שיש אנשים שישמחו לקבל את השולחן שלנו! די חצוף אני חייבת לומר, אנחנו דבקים בשולחננו עד השעה המיועדת ויהיה מה! (השעה היא 8 והשולחן עומד לרשותנו עד 8 וחצי על-פי ההזמנה שלנו).
תפריט הקינוחים היה מפתה במיוחד, ואני חייבת להודות שהיתה התלבטות אמיתית מה להזמין, כי הכל נשמע ממש טוב! אז מה עושים כשמתלבטים? מזמינים 3 קינוחים וטועמים מכולם.
הקינוח הראשון היה סופגניות אווריריות במיוחד בציפוי קינמון וסוכר, אותן ניתן לטבול בשוקולד חם. אוי לשחיתות, וכל הכבוד על יצירת הסופגניות הכי אווריריות שאי פעם טעמתי. לא היה להן את הטעם והאפטר טייסט הנוראי של שמן הטיגון וניתן מיד להבחין בטריות ובהקפדה תוך הכנת הקינוח.
י' שם את חשקו בעוגת גבינה אפויה ומעליה תאנים טריות ומעט מאוד רוטב פירות יער. הביסקוויטים היו טיפונת יבשושיים לטעמי, אבל בסך הכל העוגה היתה טעימה מאוד. החלק האהוב עלי בקינוח היו התאנים הטריות שהיו מפוצצות בטעמים.
האהוב לא יכול לוותר על שוקולד לקינוח ולכן הזמין טארט שוקולד וכרמל עם מעט מלח אטלנטי! למי שעניין המלח נשמע טיפה מוזר- כדאי שתדעו שמלח מגביר את טעם השוקולד, מאזן מצויין בין המתיקות החזקה של השוקולד והכרמל, ולא גורם לאותה תחושת מתיקות חזקה הנפוצה אחרי שאוכלים כמויות מכובדות של שוקולד.
20:30: אם המלצר היה יכול להיות קצת פחות בוטה באשר לרצונו שנפנה את השולחן זה היה יכול להיות ערב ללא רבב...
אם נתעלם מהסיום הקצת מואץ שלנו, זה היה ערב מוצלח מאוד עם אוכל מצויין, ביתי, חם, מתוק עם מעט טעם מלוח. בלה איטליה!
אם נתעלם מהסיום הקצת מואץ שלנו, זה היה ערב מוצלח מאוד עם אוכל מצויין, ביתי, חם, מתוק עם מעט טעם מלוח. בלה איטליה!
איך להגיע?
Tube: Liverpool st.
56 Shoreditch High St
E1 6JJ
020 7729 1888
