Inbal is Eating London: סטייק ועוגיות זה יופי- Hawksmoor

סטייק ועוגיות זה יופי

ביום ראשון האחרון התחשק לנו ללכת ולהסתובב באיזור קובנט- גארדן. יש לי חיבה בלתי מוסברת לאיזור שתמיד מצליח להרגיש הכי לונדון שיש. אולי אלו אמני הרחוב שלא מפסיקים להצחיק את העוברים והשבים, אולי אלו חלונות הראווה שנראים מזמינים, או שבעצם זהו אותו נגן הגיטרה שמנגן את השיר האהוב עלי- Streets of London

קובנט גרדן מקסים עוד יותר החל מתחילת חודש נובמבר מאשר כל שאר השנה בזכות אורות חג-המולד שמעטרים כל פינה. האווירה החגיגית לקראת החג מצליחה לחמם את הלב אפילו לנו שלא באמת חוגגים את הולדת ישו או מציינים משהו שקשור לחג פרט למכירות המטורפות שעתידות להתרחש בחנויות.

תוך כדי ההליכה האיטית שלנו הרעב החל לדגדג ולהזכיר לנו שאתמול לא בדיוק אכלנו אוכל אמיתי (טוסט זה לא אוכל) ושאולי כדאי לשבוע לפני ההופעה של שלום חנוך שהתקיימה באותו הערב. נזכרתי בכתבה שקראתי לפני כמה שבועות על מסעדת בשרים שחייבים לבקר בה ושהסיכוי להשיג בה מקום שואף לסיכוי להשגת כרטיס לאולימפיאדה הקרבה. כל הניסיונות שלי להזמין מקום לימי שישי בערב/ שבת בערב וכד' עלו בתוהו, ואנחנו לא ממש אוהבים לשתף פעולה עם המנהג הבריטי של להזמין מקומות שלושה חודשים מראש. איה הספונטניות? החלטתי שהפעם שווה לנסות. אנחנו כבר באיזור, השעה 4 אחה"צ ואולי שווה להגיע ולסמוך על המזל.

16:00: מחפשים את הכתובת באינטרנט של HAWKSMOOR.

16:05: נכנסנו לחלל חשוך דמוי אסם כפרי למראה, שאלנו בחשש אם יש שולחן לשניים לארוחת צהריים- והרי השמחה! יש שולחן! המארחת הובילה אותנו במורד המדרגות המפואר וחלל ענק נפרש בפנינו, חלקו משמש כבר וחלקו השני כמסעדה כמובן. היה באז מהיר וחיוני במקום, המלצרים הידסו במהירות בין השולחנות וכל זאת מבלי לפספס את שלל ההסברים על מבחר המנות והיינות.

מבנה המסעדה מרשים במיוחד. על אחד הקירות יש שלט שמציין שבעבר המבנה שימש כמבשלת שיכר, ושימש כמקום לסעודות פאר כבר החל מ 1807! הקירות בנויים לבנים אדומות ובאמת אפשר לדמיין איך נערכו פה מסיבות וארוחות פאר עם המון אלכוהול ובשר טוב.

התיישבנו בשולחן שהיה צמוד לחדר היינות, הנוף המועדף על שנינו (אחרי שהתרגלנו לנוף של מטבחים פתוחים ממסעדות קודמות שביקרנו בהן) - ככה אפשר לבהות ביינות במחירים אסטרונומיים ולדמיין מתי נוכל לשתות יינות שכאלה... אני כמוכנה להסתערות כבר די ידעתי מה בא לי להזמין, כבר המון זמן שלא אכלתי סטייק ראוי ואולי באמת כדאי לעשות זאת במקום שהוכרז כמקום עם הסטייק הטוב ביותר בלונדון (נכון לטיים אאוט 2011). המלצר ניגש והסביר לנו מעט על הבשרים ומה כבר אזל במטבח (זה מה שקורה כשמגיעים בשעה 4 אחר-הצהריים, והמסעדה אינה לוקחת הזמנות לאחר 4 וחצי). לא נורא, בכל מקרה יש את מה שרצינו, ואפילו טוב מכך- הסטייק בו חשקתי הגיע בגודל שגם יש ביכולתי לסיים ולא במשקל 400 גרם, שאין לי סיכוי להתמודד איתו.

בואו נגיע לתכלס, למנה ראשונה הזמנתי ממרח של דג מקרל מתובלן לעילא, לצידו מלפפונים עם רוטב ויניגרט חרדל ומעט שמיר וערימת טוסטים,שטוב היה אם היו שוהים 30 שניות פחות בטוסטר (6£). מאוד נהנתי מממרח הדג, המרקם היה קליל ולא שומני כלל. הטעמים של הדג והתיבול של המלפפונים השתלבו טוב יחד וזו היתה מנת פתיחה קלילה ולא מפוצצת מדי- יש לי עוד מקום לסטייק!

האהוב הזמין רצועות סלמון מעושן ולצידו "דגל תוספות" של ביצה קשה, צלפים בצל סגול (ראו בתמונה כדי להבין למה קראתי לזה "דגל"), ובנוסף 2 פרוסות לחם איכרים טרי (£10.5). טעמתי גם מהסלמון, ואני חייבת לציין שכבר יצא לי לטעום מנות טובות יותר של סלמון, בהן לדג היה טעם מעושן מודגש וניכר יותר. אין ספק שלהזמין דג לפני הבשרים זו בחירה נכונה, ככה לא התפוצצנו מהמנות הראשונות ונותר בנו החשק לבשר שהזמנו.

יש לי נטייה לעיינים גדולות בכל הנוגע למסעדות (נראה לי שניתן להבין זאת בין השורות) אבל אם יש דבר אחד שלמדתי בכל הנוגע לסטייקים- זה שאני צריכה להזמין את הגודל הקטן ככל הניתן הקיים בתפריט. אין דבר יותר מיותר ומבזבז מאשר להזמין סטייק של 400 גרם ולהשאיר יותר מחצי ממנו בצלחת. לכן מאוד שמחתי כשהמלצר אמר לי בתחילה שנשארה רק חתיכה אחת של אנטריקוט בגודל 250 גרם, ידעתי שהסטיק הזה מיועד עבורי ושאני גם מסוגלת להתמודד עם סטייק שכזה. בלי תחכומים מיותרים הזמנתי סטייק אנטריקוט וצ'יפס שהוכן ב- 3 שלבים: ריכוך במים, טיגון ואפייה בתנור (£17.5).

קצת מביך לספר שאנחנו גרים בלונדון כבר קצת יותר משנה וטרם יצא לנו לאכול "צלי יום ראשון" (Sunday Roast). תמיד נראה לנו לא מגרה, גדול מדי, יקר מדי, "בטח מוכן כמה ימים מראש" ושלל תירוצים. הפעם האהוב לא ויתר לעצמו והחליט שהגיע הזמן להיות בריטי אמיתי ולהזמין את הצלי (£19.5). כמות האוכל שהופיעה לאהוב בצלחת הספיקה לגדוד! היו שם: גזרים מאודים, תרד, יורקשייר פודינג (הגוש האפוי שרואים בתמונה), תפוחי אדמה אפויים וכמובן צלי הבקר, ומעל כל זה אמורים לשים גם את רוטב הבשר (גרייבי). על פי דיווחיו של האהוב המנה היתה נהדרת וטעימה ממש. לדעתי הצנועה- למי שאוהב להתמקד בטעם אחד או גג שניים בזמן שהוא אוכל, זה לא בדיוק בשבילו, יש כל כך הרבה דברים על הצלחת שאין מצב לסיים הכל..קצת בזבוז, אלא אם יש לך תיאבון של שני אנשים לפחות.

מיותר לציין שלאורך כל הארוחה נהנננו מיין? הזמנו חצי בקבוק של יין סירה (אדום) אוסטרלי. היין היה עדין ולא אגרסיבי מדי לשעת אחה"צ והיה תוספת נעימה לאוכל, לא כבד מדי ועשיר בטעמים.

17:30: הגענו לשלב הקינוחים. קינוח או בלי קינוח? זו השאלה...מעיון קצר בתפריט הקינוחים ראינו שההשפעה האנגלית המסורתית לא פסחה על הקינוחים, ומה שמוצע בו הם בעיקר קינוחים על בסיס פודינג. שנינו לא בדיוק מאוהדי הפודינג ולכן החלטנו לוותר הפעם ולהתספק בקפה. דאבל אספרסו בבקשה!

שבעים ומאוד מרוצים מהאוכל וגם מהשירות שילמנו את החשבון ולי כבר היה בראש איפה נוכל לאכול את הקינוח שלנו.To make a long story short, בירח הדבש שלנו יצא לנו להתוודע ל- Laduree שם ניתן להשיג עוגיות מקרון (Macaroon) טעימות להחריד ויקרות באותה המידה. כשעברנו ללונדון שמחנו מאוד לגלות שקיימים בעיר שני סניפים של הרשת הצרפתית ואחד מהם בקובנט גרדן. כל פעם שהזדמן לי לחלוק את חיבתי ל-Laduree עם אנשים אחרים, הם עיקמו את אפם למשמע המחיר.. אבל ברגע שטעמו את העוגיות הם מייד הבינו על מה אני מדברת...2 עוגיות לא ריששו אף אחד ולא עשו כל רע (£1.80 לערך, תלוי בעוגיה). תתענגו לא תתחרטו!