Thursday 25 August 2011

ברבקואה-ג'יימי אוליבר

ברוכים הבאים ללונדון

לכבוד הפוסט הראשון שלי, חשבתי שיהיה כיף לחזור למסעדה שקיבלה אותנו בצורה המדהימה ביותר ללונדון. אקדים ואספר שהגענו למסעדה הזו בפעם הראשונה בשיאו של חורף 2011, כשהטמפרטורה בחוץ היתה כ-4 מעלות, לא משנה כמה שכבות לבשנו, תמיד היה קר, והחלק הכי טוב של הסיפור הוא ששתיים מחברותיי הטובות הצטרפו אלי ולבעלי היקר לחוויה הקולינרית שעתידה להגיע. הערב ההוא היה כל כך מוצלח וכיפי, שמאז אנחנו מגיעים למסעדה הזו בכל פעם שבא לנו לחגוג משהו או פשוט להתפנק בארוחה מצויינת.

מדובר במסעדת "ברבקואה" (Barbecoa), מסעדה אחת מני רבות של השף הידוע ג'יימי אוליבר ושותפו השף אדם פרי לאנג. "ברבקואה" מוגדרת כמסעדת בשרים וככזו שחוגגת את המערכת היחסים בין אוכל ואש, שני יסודות (אוכל הוא היסוד החמישי מבחינתי אחרי אש, אדמה, אויר ומים המוכרים לכולם) שאיך היינו יכולים לחיות בלעדיהם? למעשה, מצאתי את המסעדה תוך חיפוש בגוגל  בשאלה "איפה ניתן למצוא את הסטייק הטוב ביותר בלונדון?". לא תמיד חיפוש שרירותי באינטרנט מוביל למציאות טובות במיוחד, אבל במקרה הספציפי הזה- מוצלח בריבוע! החלטנו לבוא לחגיגה!    
                                                                                            
"ברבקואה" נמצאת בליבה של לונדון, ב"סיטי" החלק העיסקי של העיר ומשקיפה על אחת האטרקציות התיירותיות הפופולאריות, וזו קתדלרת סנט-פול, אותה כנסייה ענקית ומפורסמת בה התחתנו צ'ארלס ודיאנה וגם אותה אחת שנשרפה כמעט עד היסוד בשנת1666   בשריפה הגדולה של לונדון. מהרגע בו נכנסים למסעדה רואים את הקתדרלה בשיא תפארתה  ומרגישים שנמצאים באמת באחד המקומות היפים ומיוחדים בעיר.
הפעם, אנחנו הולכים למסעדה יחד עם זוג חברים מהארץ שהגיעו לחופשה בלונדון, ואיזה מקום מתאים יותר מאשר "ברבקואה"?!

                                

18:30: סיימתי להתלבש, הזכרתי לאהוב לצאת מהעבודה ואני בדרכי החוצה מהבית לכיוון הטיוב. איזה כיף שבלונדון לא צריך אוטו!
18:37: אני בטיוב, רק שהרוח במדרגות התחנה לא תחרב לי את השיער...
19:20: הגעתי לתחנת St Paul’s , כמובן שאני מקדימה...אסתכל ואבחן בדקדקנות את העוברים והשבים ברחוב, ככה אני שומרת על חוש הביקורת שלי בכושר (:
19:30: האהוב מגיח מהטיוב עם מבט של עייפות מיום עבודה, ומיד אחריו יוצאים גם האורחים שלנו. נלך למסעדה או שנעשה ס"ד סביב הכנסייה?
19:45: אחרי הסיבוב שרק פיתח את הרעב סוף סוף נכנסים למסעדה!
YEYאנחנו פה!! מתים מרעב!

בכניסה למסעדה מקבלת את פנינו מארחת חביבה, שמיד מובילה אותנו לעבר השולחן. קצת קשה לעקוב אחריה – עבור חלקנו משום שהיא חביבה כאמור (גם למראה), ועבור כולנו - מהסיבה הפשוטה שהמסעדה כ"כ יפה, הנוף מסביב מהפנט, והמטבח הפתוח עם הריחות והרחשים הבוקעים ממנו מסובבים את הראש. המארחת מושיבה אותנו סביב שולחן שיש ענק שסביבו ספת עור מפנקת, קדימה לחגיגה!

לאחר תדרוך קצר שהעברתי לחברים שלנו על מה שווה להזמין ועל מה כדאי לוותר (י' חשבה להזמין סלט ירקות!) הוחלט על מנה ראשונה ועיקרית לכל אחד, על הקינוח נדע כמובן רק בסוף הארוחה. אחרי הכול מי יודע באיזה מצב צבירה נסיים את הערב. הזמנו את היין החביב עלי בחודשים האחרונים- גוורצטרמינר, יין לבן מתקתק ובעל חריפות נעימה- שתשתלב מצויין עם המנות הראשונות (£45) .
השירות במקום הוא מאוד קליל ולא מתיימר ובקצב הנכון, לא מהיר מדי וגם לא כזה שגורם לך לתהות האם המלצרית החליטה לחתוך הביתה או שהיא מתגעגעת לחבר שלה והחליטה בדיוק עכשיו להתקשר אליו... (תהיות אישיות שלי).
20:05: החלטנו סוף סוף מה להזמין!!! SHOOT  :
למנה ראשונה הזמנתי גרבדלאקס סלמון (Salmon Gravadlax) – למרות השם שנשמע כמו מכשיר עינויים שהשתמר מימי אליזבת (הראשונה), מדובר במנה קלילה מתאימה לימים של קיץ בהם לא רוצים "להתפוצץ" מהאוכל שבא אחר-כך – רצועות סלמון המלווות בנגיעות רוטב שמנת חמוצה שמיר ומעט קוויאר (Yum) יחד עם שוט של שנאפס במרכז הצלחת (£11)  – החגיגה התחילה ברגל ימין!



ג' הזמין מנה ראשונה מעניינת נוספת – סלט בשר סרטנים (£12) , גם מנה זו היתה קלילה ומתובלת היטב ברוטב חמצמץ ומרענן שנקרא "רוטב האלה הירוק". למי שלא מכיר את הרוטב, מדובר בשילוב מנצח של שמנת חמוצה,בצל ירוק,צלפים,טרגון ומעט מיץ לימון ובדרך כלל גם אנשובי. לדעתי כדאי לציין בתפריט שהרוטב מכיל אנשובי, הרבה אנשים לא נוטים לחבב את הימצאות הדג באוכל שלהם...אבל מי אני שאתווכח עם מפעל הענק שנקרא ג'יימי אוליבר...היה טעים בכל מקרה.



למרכז השולחן הזמנו את פלטת הלחמים המפורסמת של המסעדה(£4) . את כל הלחמים אופים במקום, ובטכניקות מיוחדות להפליא הם יוצרים טעמי לחם באמת שונים וכמובן טעימים ויוצאי דופן יחסית למסעדות אחרות. למשל: לחם שחור, ולא זה שקונים במכולת, אלא לחם שנאפה בתנור פחמים וכך הוא מקבל קראסט שחור על גבול השרוף ובעל טעם חזק שאפילו מצליח להזכיר בירה סטאוט כבדה ועשירה בטעם.

               
20:15: יש! המנות הראשונות כבר פה! תענוג לראות איך מנות שהן באמת פשוטות, ושניתן לפגוש בהן בהרבה מסעדות כיום, מצליחות  לגרום לקריאות התפעלות עם הגעתן לשולחן. המנות מוגשות בצורה מאוד אסתטית ובכמות שלא מביישת לא את הסועד ולא את המחיר.
21:00: המתנה מינימאלית בין ראשונות לעיקריות, תראו מה זה הספקנו להזמין עוד בקבוק יין. אפשר לראות מהתמונות שכל מה שנותר לנו לעשות כרגע הוא לאכול, ולהתענג!
לאהובי היתה פגישה מרגשת עם כתף חזרזיר משוכה (Pulled Pork Shoulder – בסלנג שלנו חזרזיר=חזיר) ברוטב ברבקיו חלפיניו עדין ולחם תירס(£16) . מבחינת המרכיבים המנה יוצרת רושם "גברי" (כתף חזיר! משכו את הכתף ממקומה!! ויש גם חלפיניו וברביקיו!!!) אך למעשה הטעמים השתלבו בצורה טובה ונעימה יחדיו, והבשר פשוט נמס בפה. מעניין גם לציין שבניגוד למה שהייתם מצפים ממסעדת בשר, המנה הזאת (ועיקריות אחרות) לא מגיעה בצורת SLAB OF MEAT אלא מעוצבת כתבשיל איכרים ביתי וארצי (RUSTIC) שמותאם למסעדה שנמצאת במרכז לונדון– כל מה שנותר לעשות בסוף האוכל הוא להרים את לחם התירס ולנגב את הצלחת.


י' הזמינה מנה עיקרית שעל-פניה לא הייתם חושבים שהיא מעניינת במיוחד - סטייק פילה ומח עצם בתוספת של תרד מוקרם ובצלצלי שאלוטס(£35) . הסטייק היה מוכן בדיוק במידה אבל מה שהקפיץ את המנה (או את הסועדת) לשמיים היה מח העצם שהיה עסיסי ומלא טעם בשרי חזק, בדיוק מה שהמנה הזאת היתה צריכה.



21:40: כחלק מהמיקום המדהים של המסעדה, אין ברירה אלא לצאת החוצה לגג ולהתרשם ממראה העיר היפהפייה הזאת על רקע שמי הלילה הבהירים של הקיץ (כן, יש קצת קיץ בלונדון, הוא מגיח לאיזה שבועיים בשנה).
22:00: עייפים אך מרוצים, התקשינו מאוד לוותר על הקינוחים, והזמנו עוגת שוקולד נמסיס(£8) . עוגת מוס שנמסה בפה ומעיפה את כל תחושות האשמה על אכילת השוקולד הצידה. היא לא כבדה מדי, ומיד מבינים שמי שהגה את העוגה הזו עשה זאת במחשבה על חובבי שוקולד מושבעים. השוקולד משובח וכך גם כדור המסקרפונה שעוטר במעט קליפת תפוז, לא יכולנו לבקש יותר. הקפה לא אחר להגיע ועזר לנו לסגור את הארוחה ונתן מעט אנרגיה בכדי לשלם את החשבון ולהצליח לדדות הביתה.


22:30: עייפים, קצת שיכורים אך מרוצים, מביטים בהלם בחשבון ולא מבינים איך זה קרה לנו, אבל לא מתחרטים ולו לרגע. היתה ארוחה נהדרת  לשני זוגות שהוכיחה לנו שוב שאדון ג'יימי ושותפו יודעים בדיוק מה הם עושים וגורמים לנו להפיץ את השמועה הלאה אפילו עד לישראל.



בשבוע הבא – בנק הולדיי ודייט סוער עם השף ריק סטיין בקורנוול – נעמוד עם כל המעריצים בתור, שהרי אי אפשר להזמין מקומות מראש...
איך להגיע? 
TUBE: ST. PAUL'S                              
20 NEW CHANGH PASSAGE
LONDON, EC4M 9AG
TEL-00-44-2030058555


    



5 comments :

  1. לייק... באמת נשמע טעים. נום נום נום. תמשיכי לכתוב, אני בעיקר אוהב לקרוא על אוכל מקומי :)

    ReplyDelete
  2. יאמי!! ממש הצלחתי להרגיש שוב את טעם הפילה האגדי!!
    ת ע נ ו ג
    מזל טוב על הבלוג החדש. מעורר תאבון ודחף לשחיטות!

    ReplyDelete
  3. yum!!!!
    that restaurant sounds (and looks) good!!!
    can't wait for the new post already :)

    ReplyDelete
  4. איזה כיף לגלות עוד בלוג אוכל. התיאורים נפלאים ואני מריירת פה על כל המקלדת. עשית לי ממש חשק גם לבוא ללונדון וגם לסטייק, עדיף שניהם.

    הערה קטנטנה -אני מבינה שבטח קשה מאוד לצלם בתנאי אור של מסעדה אפלוליות אבל הצילומים יצאו קצת חשוכים, וחבל.

    ReplyDelete